לא סתם"המג'נונה"

אני לונה.

לונה לאבגוד.

גרתי רק עם אבא שלי, קסנופיליוס לאבגוד. אמא שלי מתה כשהייתי בת 9, בגלל איזה ניסוי שהיא עשתה, אז נשארנו רק אבא ואני. אבא שלי ערך את הפקפקן. היינו מנויים גם לנביא היומי, למרות שאבא  בערך התחרה בהם. הוא פשוט רצה לראות איזה שטויות הם כתבו כל פעם. אני לא יכולתי להבין למה, אבל גם לא היה לי כל כך אכפת. מאוד אהבתי את הפקפקן! יש לי שיער בלונדיני ארוך בדיוק כמו שהיה לאמא שלי, ותמיד דאגתי לסדר אותו כמו שהיא היתה מסדרת אותו. האמת, מה שאני מספרת לכם קרה מאוד מאוד מזמן, למרות שאני זוכרת את הכל כאילו זה קרה לפני כמה ימים ממש.

הסיפור שלי מתחיל מהיום שבו קיבלתי את המכתב להוגוורטס.

אז בואו נתחיל, ביום הגשום והסוער כשישבתי לי בחדר שלי וציירתי. אני מאוד אוהבת לצייר, זה מרגיע אותי ואני ממש אוהבת את זה. ציירתי את היום שהייתי רוצה שיהיה, יום בהיר ונחמד, לא כזה, אפרורי וגשום. פתאום התחלתי לשמוע דפיקות רכות מכיוון החלון, הסתכלתי לשם וראיתי ינשוף. הוא היה רטוב ומסכן, אז הכנסתי אותו. איך שפתחתי את החלון הינשוף הושיט לי את רגלו, היה שם מכתב. שתבינו, אנחנו קוסמים. כל בוקר מגיע ינשוף לחלון המטבח, ומביא לנו את עיתון הבוקר, הנביא היומי. אבל הוא מגיע לחלון המטבח. לא הבנתי למה הוא הגיע אלי. טוב, אני אטפל בזה אחר כך, חשבתי, ופניתי ליצור הקטן, אלא שזה כבר התאושש בינתיים, וראיתי שהוא בדיוק עף מהחלון, חזרה למזג האוויר הסוער. אבא עדיין ישן, והחלטתי לפתוח את המכתב. על המעטפה היה כתוב: לונה לאבגוד, בצריח השחור, ליד אוטרי סנט קצ'פול, בחדר הכי גבוה. הפכתי את המעטפה ביד רועדת. לא האמנתי שהמכתב היה בשבילי! רציתי לראות את כתובת השולח. אבל כל מה שראיתי היתה חותמת מוזרה של H וחיות מסביבה: עיט, אריה, לוטרה ונחש. המממם... למה זה הזכיר לי משהו...? ואז נזכרתי! בית הספר לקוסמים, הוגוורטס. בעצם, אני בת 11 היום! רצתי להעיר את אבא, אפילו לא פתחתי את המכתב. הגעתי לחדר שלו וראיתי שהוא עדין ישן, כמובן. טוב, לקחתי את כוס המים שהיתה ליד המיטה שלו ושפכתי אותה עליו. ציפיתם שהוא לא יתעצבן? הוא התעצבן ועוד איך. הסברתי לו דבר ראשון שזו באמת הדרך היחידה להעיר אותו וגם הזכרתי לו שיש לי היום יומולדת. "נכון, מזל טוב" הוא אמר, עדין מטושטש ורטוב. "אתה יכול לבוא איתי רגע לחדר שלי? אני צריכה להראות לך משהו" ביקשתי. הוא הסכים , וכשהגענו הראתי לו את המכתב הסגור. הוא הוציא את המשקפיים שלו, הסתכל בעיון על החותם ומלמל דברים לא מובנים. לבסוף הוא הוריד את המשקפיים ואמר" לונה יקירתי, תפתחי את המכתב" נרגשת, עשיתי מה שהוא אמר. הוצאתי שני גליונות קלף, כמו אלה שהיו בחדר העבודה של אבא. פתחתי את הראשון, שהיה קטן יותר וקראתי: בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

מנהל: אלבוס דמבלדור

(מסדר מרלין, מחלקה ראשונה, מכשף גדול, קסם ראשי, מאגוומפ עליון ,חבר איגוד הקוסמים הבינלואמי)

העלמה לאבגוד היקרה,

אנו שמחים להודיעך שנשמר עבורך מקום

בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

מצורפת בזאת רשימת הספרים והציוד הנחוץ.

שנת הלימודים מתחילה ב-1 בספטמבר.

אנא שלחי ינשופך לא יאוחר מה-31 ביולי.

בכבוד רב,

   מינרווה מקגונגל, סגנית המנהל

"ישששששששששש!!!" צרחתי וחיבקתי את אבא שלי. הוא סיפר לי שכשהוא היה בהוגוורטס הוא היה בהפלפאף. מה שכבר ידעתי, בעצם. הצצתי בפיסת הקלף השנייה, שם היה כתוב מה אני אצטרך לקנות. גלימות שרביט ספרים ועוד כל מיני. "מחר נלך לסמטת דיאגון" אבא אמר "בואי, נאכל ארוחת בוקר חגיגית, לכבוד היומולדת שלך ולכבוד זה שהתקבלת להוגוורטס" הוא לא הסביר לי כלום. למרות שהיו לי מיליון שאלות. אבל בכל זאת דילגתי אחריו בשמחה, בידיעה שזה כנראה הולך להיות היומולדת הכי טוב שהיה לי.

		הפרק הבא