דולורס אמברידג'- הסבר

ג'יין אמברידג' הייתה בתם הבכורה והבת היחידה של אורפורד אומברידג', הקוסם, ואלן קרקנל, מוגלגית, שהיה לה גם בן סקיב.

דולורס שנאה בסתר את שניהם: אורפורד בגלל חוסר השאיפות שלו (הוא מעולם לא הועלה בדרגה, ועבד במחלקה לתחזוקה קסומה במשרד הקסמים), ואת אמה.

גם אורפורד וגם בתו האשימו את אלן בחוסר היכולת הקסומה של אחיה של דולורס, והתוצאה שכשדולורס הייתה בת חמש עשרה, המשפחה התפצלה באמצע, אורפורד ודולורס נשארו יחד, ואלן נעלמת חזרה לעולם המוגלגים עם בנה. דולורס מעולם לא ראתה שוב את אמה או את אחיה, מעולם לא דיברה על אף אחד מהן, ומעתה העמידה פנים כאילו שהיא טהורת דם.

דולורס, מכשפה מושלמת, הצטרפה למשרד הקסמים מיד לאחר שעזבה את הוגוורטס.

דולורס הייתה שיפוטית, בעלת דעה קדומה, אם כי האכזריות וההערמומיות שבה לקחה קרדיט על עבודתם של אנשים אחרים זיכוה במהרה לקידומה.

 לפני שהייתה בת שלושים, קודמה דולורס לראש המשרד, וזה היה רק צעד קצר משם לתפקידים בכירים יותר ויותר בניהול המחלקה לאכיפת חוקי הקסם.

בשלב זה היא שכנעה את אביה לצאת לפנסיה מוקדמת, ובאמצעות העמדתו לקצבה כספית קטנה, היא הבטיחה שהוא ייפול בשקט מחוץ לטווח הראייה.

 בכל פעם שנשאלה (בדרך כלל על ידי חבריה לעבודה שלא אהבו אותה) "האם את קשורה לאמברידג' שהיתה כאן לנגב את הרצפה?" היא הייתה מחייכת את החיוך המתוק ביותר שלה, צוחקת ומכחישה כל קשר שהוא וטוענת כי אביה המנוח היה חבר מכובד בקסמהדרין.

דברים מטורפים נטו לקרות לאנשים ששאלו על אורפורד, או כל דבר שדולורס לא אהבה לדבר עליו, ואנשים שרצו להישאר בצד הטוב שלה העמידו פנים שהם מאמינים לגרסתה לאביה.

למרות מיטב מאמציה להבטיח את חיבתם של אחד הממונים עליו (מעולם לא היה אכפת לה מי מהם היה זה, אך ידעה שמעמדה וביטחונה שלה יתקדם עם בעל רב עוצמה), דולורס מעולם לא הצליחה להינשא. 

בעוד שהם מעריכים את עבודתה והשאפתנות הקשה שלה, אלה שהכירו אותה בצורה הטובה ביותר התקשו לחבב אותה.

אחרי כוס שרי מתוקה, דולורס נטתה תמיד לספר את תכניותיה, ואפילו אלה שהיו אנטי-מוגלגים מצאו עצמם המומים מכמה מההצעות של דולורס, מאחורי דלתות סגורות, של הטיפול שהקהילה הלא-קסומה ראויה לו.

ככל שהתבגרה והתחזקה, והתגברה במשרד, טעמה של דולורס באביזרים ילדותיים קטנים התגבר יותר ויותר; משרדה הפך למקום של סלסולים ושפולי פרווה, והיא אהבה כל דבר מעוטר בגורים (אם כי מצא את הדבר האמיתי מבולגן בצורה לא נוחה). 

ככל ששר הקסם קורנליוס פאדג' נעשה חרד ופרנואידי יותר ויותר מכך שלאלבוס דמבלדור היו שאיפות להחליף אותו, דולורס הצליחה לחטט את דרכה בלב הכוח, בכך שהיא נוקבת בפחדיו, ולהציג את עצמה כאחת מהמעטים שהוא יכול היה לסמוך עליו.

המינוי של דולורס לסגל בהוגוורטס נתן היקף מלא, לראשונה בחייה, לדעות הקדומות שלה ואכזריותה. 

היא לא נהנתה מהזמן שלה בבית הספר, היא נהנתה מהסיכוי לחזור ולהפעיל כוח על אלה שלא (כפי שהיא ראתה זאת) העניקו לה את המגיע לה.

לדולורס יש מה שמסתכם בפוביה של יצורים שאינם ממש, או לגמרי, אנושיים. הסלידה שלה מהאגריד הענק למחצה, ואימת הקנטאורים שלה, חושפים אימה של הלא נודע והטבע.

היא אדם שולט מאוד, וכל מי שמאתגר את סמכותה ואת השקפת עולמה צריך, לדעתה, להיענש. היא נהנית באופן פעיל לשעבד ולהשפיל אחרים, ולמעט באמונות המוצהרות שלהם, אין הרבה מה להבדיל בינה לבין בלטריקס לסטריינג'.

תקופתה של דולורס בהוגוורטס הסתיימה בצורה הרת אסון, מכיוון שהיא הצליחה להתגבר על התפקיד שהעניקה לו פאדג', ויצאה מחוץ לתחום סמכותה שלה, נסחפה בתחושה קנאית של תכלית עצמית. מזועזעת אך חסרת תשובה לאחר סיום קטסטרופלי בקריירה של הוגוורטס, היא חזרה למשרד שהושלך לסערה בגלל שובו של לורד וולדמורט.

בשינוי המשטרים שבעקבות התפטרותו הכפויה של פאדג', דולורס הצליחה להחליק חזרה לתפקידה לשעבר במשרד. לשר החדש, רופוס סקרימג'ר, היו בעיות מיידיות יותר מאשר לדולורס אמברידג '. מאוחר יותר נענש סקרימג'ור על זה, מכיוון שהעובדה שהמשרד מעולם לא העניש את דולורס על התעללותה הרבה בכוח נראתה להארי פוטר כדי לחשוף גם את השאננות וגם את חוסר זהירות שלה. 

הארי שקל בהעסקה המתמשכת של דולורס, והיעדר השלכות כלשהן על התנהגותה בהוגוורטס, סימן לשחיתותו המהותית של המשרד, וסירב לשתף פעולה עם השר החדש בגלל זה. (דולורס הוא האדם היחיד, מלבד לורד וולדמורט,שהוא הכי שנא בעולם.) להשאיר צלקת פיזית קבועה על הארי.

דולורס נהנתה במהרה מהחיים במשרד יותר מתמיד. כשוולדמורט השתלט על המשרד. וחדר על ידי חסידיו של אדון האופל, דולורס הייתה סוף סוף במרכיב שלה. אם לשפוט נכונה, על ידי אוכלי המוות הבכירים, שיש להם הרבה יותר משותף איתם ממה שהיה לה אי פעם עם אלבוס דמבלדור, היא לא רק שמרה על תפקידה אלא קיבלה סמכות נוספת והפכה לראש ועדת הרישום לילידי מוגלגים, שהייתה בתוקף בית משפט בקנגורו שכלא את כל ילידי המוגלגים על בסיס שהם 'גנבו' את שרביטיהם ואת הקסם שלהם.

כשהיא ישבה במשפט של אשה תמימה אחרת, התנפל לבסוף הארי פוטר על דולורס בלב המשרד, וגנב ממנה את ההורקרוקס שלבשה שלא במודע.

עם נפילתו של לורד וולדמורט, הועמדה לדין דולורס אומברידג 'בשיתוף פעולה נלהב עם משטרו, והורשעה בעינויים, כליאתם ומותם של כמה אנשים (חלקם של ילידי המוגלגים החפים מפשע).

מחשבותיו של ג'יי קיי רולינג

פעם, לפני זמן רב, למדתי הדרכה במיומנות או בנושא מסוים (אני מעורפלת ככל שיהיה מעורפלת, מסיבות שעומדות להיות מובנות מאליה), ובכך יצרתי קשר עם מורה או מדריך שלא אהבתי בעיניים עצומות.

האישה המדוברת החזירה את אנטיפתי בעניין. מדוע התנגדנו זה לזה באופן מיידי, מכל הלב ו(לצידי, לפחות) בצורה לא הגיונית, אני באמת לא יכולה לומר. מה שמדבק במוחי הוא הטעם הבולט שלה לאביזרים פרוותיים. אני זוכרת במיוחד קשת קטנה מפלסטיק, בצבע לימון בהיר שהיא חבשה בשערה המתולתל הקצר. נהגתי לבהות בתמונה הקטנה ההיא, שהיתה מתאימה לילדה בת שלוש, כאילו מדובר באיזו צמיחה גופנית דוחה.

היא הייתה אישה די מגושמת, ולא בסביבת הנעורים הראשונה, והנטייה שלה ללבוש סלסולים שבהם (הרגשתי) לסלסולים לא היה עניין להיות, ולשאת תיקים בקטנים, שוב כאילו הושאלו מילד קופסת הלבשה משופשפת, הרגשתי, באישיות שמצאתי את היפוך המתוק, התמים והגאוני.

אני תמיד קצת נזהרת כשמדברים על מקורות ההשראה מסוג זה, כי זה מקומם לשמוע את עצמך מתפרש לא נכון בדרכים שיכולות לגרום לאנשים אחרים פגיעה רבה. האישה הזו לא הייתה דולורס אמברידג' האמיתית. היא לא נראתה כמו קרפדה, היא מעולם לא הייתה סדיסטית או מרושעת בעיני או במישהו אחר, ומעולם לא שמעתי אותה מביעה דעה יחידה במשותף עם אמברידג' (אכן מעולם לא הכרתי אותה מספיק טוב בכדי לדעת הרבה על השקפותיה או העדפותיה , מה שהופך את הסלידה שלי ממנה למוצדקת עוד פחות). עם זאת, נכון לומר ששאלתי ממנה, ואז מוגזמת בצורה גסה, טעם למתקתק והחולני הלבוש בשמלה, וזה היה הקשת הקטנה הקטנה והחזיקה של הלימון העשוי שזכרתי כשעמדתי את הקישוט דמוי הזבובעל ראשה של דולורס אומברידג '.

שמתי לב לא פעם בחיים שטעם לפית הבלתי-יעיל יכול ללכת יד ביד עם השקפה בלתי ניתנת לערעור על העולם. פעם חלקתי משרד עם אישה שכיסתה את חלל הקיר שמאחורי שולחנה בתמונות של חתלתולים מרופדים; היא הייתה האלופה הכי מפוארת, מרגיזה בעונש המוות איתו זה היה איומי אי פעם לשתף קומקום. אהבה לכל הדברים הסכריניים נראית לעתים קרובות נוכחת במקום בו חסרים חום או צדקה אמיתיים.

אז דולורס, שהיא אחת הדמויות שעבורן אני מרגיש לא אהוב ביותר, הפכה למיזוג תכונות שנלקחו מאלו, ומגוון מקורות. הרצון שלה לשלוט, להעניש ולהסב כאבים, הכל בשם החוק והסדר, הם, לדעתי, כל דבר ראוי להבנה כמו התומך הרשע הבלתי-מכובד של לורד וולדמורט.

שמותיה של אמברידג 'נבחרו בקפידה. 'דולורס' פירושו צער, דבר שהיא ללא ספק גורמת לסביבתה. 'אמברידג' 'הוא מחזה על' מטריה 'מהביטוי הבריטי' לקחת מטרייה ', כלומר עבירה. דולורס נעלבת מכל אתגר בתפיסת העולם המוגבלת שלה; הרגשתי ששם משפחתה מעביר את הקטנוניות והנוקשות של דמותה. קשה יותר להסביר את 'ג'יין'; זה פשוט הרגיש די זחוח ומסודר בין שני שמותיה האחרים.