נשיקה של גולגולת ונחש

היי מקווה שתאהבו את הפרק הבא כרגע הם דיי קצרים אבל הם התארכו  בהמשך :) אשמח לתגובות/ הערות בונות וגמדון בית משלי (אל תדאגו אני כמובן אשלם לו) 

----------

תחושת הבטן של הארי הייתה נכונה, בחדרי הבנים, ארבעת  הרייבנקלואים צוותו עם שנים מתוך שלושת  הפלפאפים ובחדר שלו היו נוויל,   זכריה סמית ומאלפוי כך שמיטה אחת נשארה פנויה.
"אני לא מאמין שאני איתו בחדר" זכריה סמית מלמל תחת אפיו בזמן שעיניו הכחולות נעוצות במאלפוי שמיהר לצאת למקלחות, הוא בחר במידה הרחוקה ביותר ממלאפוי בעוד שמאלפוי התמקם במכוון ככל הנראה במיטה הקיצונית השנייה, הארי בחר את המיטה בין נוויל לזכריה סמית כך שבין מאלפוי ונוויל נותרה המיטה הריקה כחוצץ בין מאלפוי לכל השאר.
"איך בכלל נתנו לו לחזור לפה?" הוא המשיך לרטון בעת שהכין את עצמו לשינה, נוויל והארי הסתכלו אחד על השני, הארי ידע בדיוק איך נתנו לו לחזור לפה.
נרקיסה מאלפוי התחננה בפניו לעשות זאת.

הם עמדו אווירה נבוכה אופפת את שניהם, היא הצליחה להשיג אותו בדיוק לאחר שזיכו אותה ואת דראקו לאור מעשיה של נרקיסה במלחמה לאחר שהארי גלל את כל  מה שעבר עליו בשנה שלחלפה בפני שאקלבולט וקומץ קטן של היסטוריונים והילאים.
"אני יודעת שאין לי שום זכות לבקש את זה" הם עמדו אחד מול השנייה ועיניה סירבו לפגוש את מבטו, "אבל אני רוצה לבקש ממך דבר אחד, דראקו.." היא אמרה את שמו ברכות  "אתה יכול לוודות שיתנו לו לחזור להוגוורסט?" פיו של הארי היה פעור מעט, הוא היה בטוח שהיא תבקש משהו אחר, את שמו הנקי של בעלה שעקבותיו נעלמו לאחר המלחמה או אולי את איסור ההגבלות עליה ועל מאלפוי כך שהם יוכלו להצתרף אליו לאן שהוא בחר לברוח אבל לא, לנרקיסה מאלפוי מסתבר תמיד יש את היכולת להפתיע.
"הוא, רק ילד" היא המשיכה בקולה מן דחיפות למצוא הצדק למעשיו, "אני יודעת שהוא רצה להיות חלק מהם אבל הוא  לא באמת רצה את זה אתה מבין, הוא לא רע הוא מעולם לא חשב שזה יהיה ככה".
הוא התכוון לסרב באמת שכן אבל לרגע אחד ובודד עלו בעיני רוחו זיכרונות קטנים ואכזריים שהוכיחו לו שהיא צודקת מאלפוי מנסה להתחמק מלהודות שהוא מזהה אותם כשהחטפנים תפסו אותם, מאלפוי לא מצליח לגרום לעצמו להרוג את דמבלדור במגדל אסטרונומיה...
מאלפוי היה הרבה דברים נוראים אבל הוא לא היה רע, לא באמת רע, "בסדר" הוא אמר לבסוף, "אני אדבר עם פרופסור מקונגל".
 "תודה" היא נאנחה בהקלה ובפעם הראשונה הארי ראה אותה  מחייכת באופן שלא הטיל ספק ביופיה, אילו היא נראתה יפה לפני כמו פסל שיש קר כשהיא חייכה כך היא כמעט זהרה.
הוא הנהן והלך משם מרגיש מבולבל יותר מאי פעם בנוגע לקשר המוזר שנוצר בינו לבינה ברגע שהיא בחרה לשקר ולהציל את חייו זו הייתה תערובת מעוותת של מבוכה טינה וכבוד.


"תעזוב אותו" נוויל מלמל. 
"למה זכריה שאלה הבעת גועל על פניו, "בגלל פריקים כמוהו זה התחיל, נכון הארי?"
הארי משך בכתפיו, הוא לא רצה לחשוב עכשיו על זה יותר מידי הוא התיישב במיטה ולבש את הפיג'מה שגברת וויזלי קנתה לו לכבוד היום הולדת.
"פשוט תעזוב אותו בשקט" נוויל הורה בנימה כזו שסגרה את העניין, זכריה אמר משהו שהארי היה בטוח שלא היה יכול להיות נחמד היא ניסה להשאיר את עיניו פקוחות אבל הוא  מצא את עצמו נרדם מבלי להשים לב.

הפרק הקודם		הפרק הבא