|
"אבדה קדברה!", צעק וולדמורט, כשבאותו זמן הארי קרא:
"אקספליארמוס!".
וולדמורט ידע מה עומד לקרות עכשיו: יתרחש פיצוץ, אך הקללות ינוטרלו. הוא התכוון לנצל את ידיעתו בכדי להפתיע את הילד ולגמור איתו את הסיפור, אך במוחו עלה רעיון טוב בהרבה. אמנם זה אומר שהנקמה תצטרך לחכות, אך אם ינהג כך יוכל להרוויח יותר.
הוא זרק את שרביטו גבוה באוויר, מרח על פניו הבעה מופתעת מהולה בפחד, וגרם לגופו ליפול לאחוריו כמת.
***
הם הפרידו אותו מכל שאר הגופות, ונטשו אותו בחדר. זה נותן לו חופש פעילות.
וולדמורט נעמד על רגליו. הוא שלף מכיס גלימתו את השרביט הראשון שהיה לו - זה שקנה אצל אוליבנדרס, לפני שהגיע להוגוורטס. מאז כשלונו של השרביט בעת חזרתו לחיים, סלד ממנו וולדמורט, אך ברירה אחרת לא היתה לו. הוא הטיל על עצמו לחש הנגזה חזק במיוחד, והחזיר את השרביט לכיסו. כעת הוא יכול להתנועע בחופשיות.
הוא יצא מהחדר והסתכל סביבו. הילד! בקושי התאפק מלהרוג אותו.
אני חיב לשמור על פרופיל נמוך! אמר לעצמו, אסור שאף אחד יידע שחזרתי, חוץ ממשרתיי הנאמנים ביותר!
וולדמורט החל עוקב אחרי הארי, רון והרמיוני. בשלב מסויים הארי נפרד מחבריו. וולדמורט המשיך לעקוב אחרי הארי. הוא רצה את מטה המוות. הארי יצא מהטירה, כשוולדמורט אחריו. הוא הלך לכיוון הקבר של דמבלדור.
הארי עצר לפני המציבה. הוא הרגיש לא טוב עם מה שהוא עומד לעשות, אבל זה היה טוב יותר מאשר שמישהו לא ראוי ייקח את השרביט. בצער רב הניף את שרביטו.
המציבה נשברה. הוא הניח את השרביט בין ידיו של דמבלדור.
מה שהזקן הזה עשה בחייו... אף אחד לא מסוגל לכך. דמעות עמדו בעיניו של הארי.
"רפארו", הוא מלמל, והשבר במציבה התאחה. הוא הלך משם באיטיות, שקוע במחשבות נוגות על האיש הנפלא הזה, כמה תרם לעולם.
וולדמורט הסתכל סביבו. אסור שאף אחד יראה אותו.
שום אדם לא נראה בסביבה. כנראה שהם חוגגים, או מתאבלים על המתים.
הוא הניף את שרביטו ושבר את הקבר. טוב שהזקן העלוב הזה כבר מת. הוא היה חכם מדי וחזק מדי בשביל לחיות. וולדמורט הסתכל על הגופה במט נקמני, ולקח את השרביט.
השרביט יהיה שלו ברגע שיהרוג את דראקו המסכן. הילד ההוא, פוטר, לא יודע מה שהוא מדבר. השרביט עדיין שייך לדראקו. בקרוב ידאג לכך שמאלפוי הצעיר ימות, אך כרגע יש דברים בוערים יותר. הוא צריך לעשות לפחות הורקרוקס אחד. אפשר בשביל זה אפילו להרוג מוגל; אף אחד לא ישים לב לכך שעוד מוגל חסר.
|
0 חרמשים
(4.308) 13 דירגו
אבל די קצר,אני מניח שאת\ה ממעריצי וולדי למיניהם....חחח
זה לא יכול להיות פיקצר!!! זה דורש המשך, זה לא יכול להיגמר כך!
צריך להמשיך את זה
תמשיכי!!!!
תמשיך ומיד!
בספר כתוב שהקללה של וולדמורט חזרה אליו. והקללה של וולדמורט הייתה אבדה קדברה. וכל ההוקרקרוקסים הושמדו. הוא לא חיי. והכאבים בצלקת של הארי נפסקו. וולדמורט מת. נאדה. הושמד. לא קיים. זה בכלל לא פתוח.
אבל דורש הההההההההמממממשששששששששךךךךךךךךךךךך
ממש בסוף הספר(19 שנים אחר כך...)כתוב שהצלקת שלו עיקצצה.(אחרי כל כך הרבה זמן שהכל היה טוב).אני מסכימה אם זה שרולינג השאירה את זה פתוח מדי.
המשפט האחרון בספר השביעי הוא:"הצלקת לא כאבה לו 19 שנים. הכל היה טוב." 
הפאנפיק הזה מעורר המון מחשבות ותיאוריות, וזה דבר כיפי למעריצי הארי פוטר, ואני אפילו בעד לזה שוולדמורט חי, כדי שהסידרה תמשיך להתקיים, אך רולינג אמרה במפורש שהיא סיימה עם הארי פוטר לחלוטין (בלי קשר לחיות הפלא). ככה שלדעתי זו מין תקווה שלעולם לא תהיה, אבל הרעיון עצמו והמחשבה ממש טובים! אהבתי:)
זה אפשרי שוולדמורט לא מת כי גם אם הקללה חזרה אליו(וזה רק מנקודת המבט של הארי אז זה מאוד לא בטוח) עדיין רולינג אמרה רק שהקללה חזרה אליו לא שהיא פגעה בו כי וולדמורט יכול היה לזוז קצת ולהתחמק והצלקת לא יכלה לעקצץ כי וולדמורט הרג את החלק שלו שהיה בתוך הארי אז הפאנפיק יכול להיות נכון
לא נראה לי שוולדמורט היה עושה הכל בחשאי, הוא פשוט היה מנסה שוב להרוג את הארי. וגם אם הוא לקח את שרביט הבכור שוב, זה מראה שהוא לא לומד מהטעויות שלו
יפה!!!!!!!!!!!!!!
זה ממש מעניין לחשוב על זה בדרך מחשבה כזאת כי תמיד זה נראה לי ממש מוזר שהקללה של וולדמורט חזרה אליו, אבל להארי לא חזר ה"אקספליארמוס".
את צודקת! 
צודקות.
לא רע אבל זה לא יכול היות פיקצר
