דאדלי פוטר 2.0

דאדלי פוטר הצעיר התעורר אל יום שטוף שמש נוסף בשלהי יוני.

אבל היום הזה לא היה עוד יום שגרתי בחייו של הילד שנשאר בחיים.
זה היה יום ההולדת האחת עשרה, וזו הייתה המחשבה הראשונה שעולה כשהוא הסיר את השמיכה מעליו בחיוך. דאדלי הכניס את רגליו התפוחות אל תוך נעלי הבית הוורודות שלו, ודידה אל המסדרון.
קול רחש של טיגון נשמע מהמטבח למטה.
"דאדלוש, התעוררת?" קולה המתקתק של דודה לילי נשמע.
"כן, דודה," הוא ענה, וירד במדרגות למטה.
"הכנתי לך את המאכל האהוב עליך, דאדלי'לה," היא אמרה. "פנקייקים בצורת גיטרה."
"מעולה," דאדלי נכנס למטבח, וראה את אימו שופכת עוד בלילה לתוך השבלונה שאביו יצר במפעל.
הארי ישב על השולחן, והסתיר את ראשו מאחורי העיתון השבועי של מאורעות שגרתיים בבריטניה. דאדלי אף פעם לא הבין מה הוא מוצא בעיתון הזה, או בכל עיתון בכללי.
"הארי, גם לך הכנתי את המאכל האהוב היום," הצהירה דודה לילי.
"לחם בלי כלום?" שאל הארי בלי להסיר את עיניו מהעיתון. "ייאי," הוסיף ביובש.
הארי דרסלי, דייר דרך פריווט מספר ארבע, ידע לדווח בגאווה שהוא, בניגוד להוריו, נורמלי לגמרי – ותודה ששאלתם, למרות שלא שאלתם. למעשה, מכל האנשים שדאדלי הכיר, בן דודו היה האדם הנורמלי ביותר שקיים. הוא פעל על פי לוח זמנים מאוד קפדני, גם כאשר לא היו לימודים. דאדלי לא היה בטוח בזה עד שהוא נכנס בפעם הראשונה לחדר שלו, שלוח הזמנים המסודר היה תלוי על החלון. הארי היה בן אדם מאוד מסודר, גם במראה החיצוני וגם בהתנהגות. שיערו היה לרוב מסורק למשעי, ולעיניו הרכיב משקפי שמש שדאדלי לפעמים היה מעקם בכוונה, רק כדי שמיד אחר כך הארי יסדר אותם בקו סימטרי מושלם – בלי להשתמש אפילו בסרגל! "אבא יצא לעבודה?" שאל דאדלי.
"כן. אבל הוא אמר שיחזור בצהריים למסיבת יום ההולדת שלך," ענתה לילי. "עד אז נוכל לארגן את זה שלושתינו!"
"שניכם," אמר הארי. "יש לי סידורים לעשות."
"סידורים לעשות?" תהתה דודה לילי.
"תיכננתי לקנות היום את הספר המרתק אירועים היסטוריים בשנת 1876, והיום אני גומר להשיג את הכסף הנדרש לי לקנייתו."
לילי הביטה בו בתמיהה.
"אבל חמודי, אתה יכול תמיד לבקש שאני אקנה לך. אתה לא צריך לעבוד," היא אמרה.
"נכון," אישר הארי. "אבל על פי החישובים שלי, אני אוכל לפנות יותר זמן לארוחות בוקר וצהריים בסביבות גיל 22 אם אני אלמד כישורי עבודה בגיל צעיר. והרי את יודעת שארוחת בוקר היא החשובה ביותר ביום."
דאדלי ואימו של הארי בהו שניהם בהארי דרסלי למשך כמה רגעים ארוכים, כאילו הוא הרגע הכריז שהוא הולך לעבור ניתוח להסרת הקמיצה השמאלית שלו, בטענה שהיא מהווה נטל גדול מדי בעבורו.
"אהמ, כן. אוקיי... אם אתה אומר," שברה לבסוף דודה לילי את השתיקה. "אז, דאדלי. אתה בא איתי לקנות בלונים?"
"כן!" קרא דאדלי.
דאדלי יצא עם דודתו אל הדרך, מחייך ומקווה להמשך היום.
הם קנו בלוני יום הולדת צבעוניים, וחזרו הביתה כדי להתחיל לקשט את הסלון.
בזמן שדאדלי תלה בלונים מתקרה, הוא ראה בזווית עינו את סמיילי, נחש המחמד שלו, זוחל למטה אל הסלון כדי להתצטנף בספה. דאדלי זכר שהוא קיבל אותו מאימא שלו כשהוא סיפר לה שהוא יכול לדבר עם נחשים.
כשדודה לילי הדביקה את כרזת יום ההולדת על הקיר הנגדי לחלון, היא שמעה את סמיילי מלחשש בעונג ממיקומו בספה הנעימה.
גם בלי עזרתו של בן דודו הארי, שיצא כבר לעבוד זה מכבר, דאדלי פוטר ודודתו סיימו לקשט את הסלון, לאפות עוגה ביחד ולפזר חטיפים בקעריות על השולחן כחצי שעה לפני הזמן הרצוי.
"נהדר, דאדלי!" חייכה דודה לילי. "אתה מרוצה מזה?"
"מרוצה?" צחק דאדלי. "בטח שכן!"
דאדלי כבר נהנה מיום ההולדת, ועוד לפני שהוא התחיל.
עד מהרה באו חבריו של דאדלי, שאומנם לא היו רבים, אבל בהחלט הסבו לו הנאה.
הם שיחקו ביחד במשחקי יום הולדת, צחקו, ונהנו מהמטעמים.
מאוחר יותר דאדלי יצא עם משפחתו ללונה פארק, ובילה את שעות אחר הצהריים הבאות בעלייה על רכבות הרים פתלתלות, ובשלב מסוים, בלהקיא.

המשך יבוא...

אוהבים את הארי המקביל, השגרתי והמסודר?

אוהבים את סמיילי?

קדימה, תגיבו את דעתכם. אל תתביישו. (;

הפרק הקודם		הפרק הבא