Losses

"ערב טוב, כבוד השר!" קרא פרסי בעודו מכוון לחש היישר אל גופו של שר הקסמים הנוכחי, ת'יקנס, שהחל למשש את חזית הגלימה שלו בפאניקה. "כבר אמרתי לך שאני מתפטר?"

"אתה צוחק עליי, פרס!" צעק פרד בעודו משתק את אוכל המוות שבו נלחם בשלושה לחשים נפרדים. בנתיים ת'ינקס נפל על הרצפה, מתחיל לשנות את צורתו לדבר שהזכיר במידה רבה קיפוד ים. פרד לא היה מסוגל לעצור את החיוך שלו כשהביט באחיו הגדול. "אתה באמת עושה צחוק, פרס… לדעתי לא שמעתי בדיחה מפיך מאז ש-"

אבל פרד לא הספיק לסיים את המשפט, כי בדיוק באותו הרגע פיצוץ הרעיד את המקום, והכל נעלם.

---

כל משפחת וויזלי עמדה מול קבר אחד. הם כולם היו ביחד, אבל מישהו היה חסר, והחיסרון הזה העיק על כולם.

גברת וויזלי הגיבה בצורה הכי נוראה. היא התייפחה ביבבות שבורות של אמא שהרגע איבדה את בנה. מר וויזלי ניסה לנחם אותה, אפילו שדמעות זלגו גם על פניו. גם ג'ורג' התייפח בקול, בעוד אחיו הגדול שעמד לצידו נזכר ברגעים שלא יחזרו עוד לעולם.

פרד בגיל שש רץ במדרגות ומחליק. הוא בכה כל כך הרבה בזמן שפרסי טיפל בפצעיו וניסה להרגיע אותו.

פרסי רודף בריצה אחרי פרד לאחר שגנב את עט הנוצה שלו בדיוק ביום הראשון שלו בהוגוורטס, דבר שגרם להם כמעט לאחר לרכבת.

פרד מפריע לפרסי בכוונה ללמוד למבחן, שלמזלו קיבל בו ציון עובר.

פרסי מטיף לתאומים, שבכלל לא הקשיבו לו, על שימוש לרעה בקסם.

יבבה ברחה מפיו כשנזכר בכל המקרים. באותם רגעים זה היה מעיק ואפילו מעצבן, אבל עכשיו, במבט לאחור, אלו היו הדברים היחידים שהוא הצליח לזכור מאחיו המת.

הוא לא היה יכול לאבד אותו בדיוק ברגע שבו הוא חזר למשפחה. הוא לא יכל לאבד אח בדיוק אחרי שהוא השלים איתו.

הם עמדו ליד הקבר זמן שנראה כמו נצח, כל אחד שקוע במחשבותיו שלו או מקשיב לכאב בקולה של גברת וויזלי בעודה מתייפחת בקול מעל המצבה. לבסוף, אחרי שיכנועים רבים מצד מר וויזלי, למרות שהוא בעצמו לא נראה משוכנע כל כך, גברת וויזלי הסכימה שזה הזמן לחזר הביתה. אחד אחד הם נפרדו פרידה אחרונה מאחיהם שמת, ועזבו את הבית קברות.

אבל זה היה קשה להיפרד. הוא היה איתו באותם רגעים אחרונים, הקשיב לבדיחה האחרונה שלו. במבט לאחור זה בכלל לא נראה מצחיק כמו אז. הוא חיכה עד שכולם הלכו ואז רכן אל המצבה.

"אני יודע שלפעמים הייתי די מעצבן. גם אתה היית. אבל אני באמת מתגעגע אלייך. הלוואי שהיית כאן עכשיו."

הוא רצה להגיד עוד, אבל הוא לא מצא מילים. הוא נשם נשימה עמוקה וקם, הולך במהירות אחרי משפחתו בשביל להדביק את אחיו התאום בדרך הביתה.