אוכלי המוות ולחש הקורונומוס

הפרק הבאה יצא מוקדם מהצפוי. שוב תודה לבטאי שלי, רוונה.

תהנו מהפאנפיק!:

ויתור זכויות לג'י קי רולינג

-----------------------------------------

הארי והרמיוני התאוששו. שניהם קמו וניקו מעט את גלימותיהם מאבק.
"מה לדעתך הם יעשו?" שאלה הרמיוני בדאגה גלויה את הארי.
"סביר להניח שהם ינסו לכבוש מחדש את העולם, להיפטר מבני המוגלגים, אנשי הזאב ועוד כמה אנשים שהם שונאים," השיב לה הארי בלי טיפת אופטימיות בקולו.
"תראה!" אמרה הרמיוני והצביעה על פתק שהיה מונח על הרצפה. "כתובת..." אמרה הרמיוני, מסוקרנת.
"רגע!" אמר הארי. "זה בית המאלפויים! אבל למה שהם יכתבו את זה על דף וישאירו את זה פה? מלכודת?" הרהר הארי.
"לא," אמרה הרמיוני. "אם אני צודקת, הם שכחו את זה."
"אבל למה מראש היה להם את זה?" הארי שאל את הרמיוני.
"זוכר איך עין הזעם מודי נתן לי, לך ולרון פתקים עם הכתובת של כיכר גרימולד מספר 12 ביום ההוא?" היא שאלה.
"נו?" ענה הארי.
"זה בדיוק אותו הדבר! הם הטילו שם לחש פידליוס והם הרגע גילו לנו את הסוד!" הרמיוני צווחה מאושר.
"או שזו מלכודת," העיר הארי.
"אבל מה יש לנו להפסיד?" שאלה הרמיוני.
"את החיים שלנו, אבל בסדר," ענה לה הארי בציניות. שניהם יצאו מאזקבאן והתעתקו לאחוזת מאלפוי.

פרופסור מקגונגל התהלכה במשרדה הלוך ושוב במהירות. היא הייתה מוטרדת: ג'יני פוטר שלחה לה מכתב ובו הסבירה לה על מה שקרה באזקבאן. ידידה הוותיק והמורה לשעבר לשיקוים בבית הספר 'הווגורטס לכישוף ולקוסמות', סוורוס סנייפ, דיבר איתה דרך דיוקן והזהיר אותה מפני אסון שעומד להתרחש בהווגורטס. בנוסף, בנביא היומי נכתב על בריחה המונית מאזקבאן בפיקודו של אוכל המוות יאקסלי. במילים אחרות, לפרופסור מקגונגל היו כל הסיבות לפחד.
היא הסתכלה בחרבו של גריפינדור, מונחת בארון הזכוכית שהיה מונח ליד שולחנה, ונזכרה בקרב על הווגורטס בו נהרגו כל כך הרבה אנשים. "20 שנה..." מלמלה מקגונגל, "20 שנה..." ואז זה קרה. פרופסור מקגונגל שמעה שירה מוכרת מכיוון חלונה, והלכה לבדוק מה פשר השירה. והיא צדקה - על מעקה חלון חדר המנהלת עמד עוף החול האדום של מנהל בית הספר הקודם, אלבוס דמבלדור. פוקס חזר לשטחיה של הווגורטס אחרי 21 שנים.

זו אכן לא הייתה מלכודת. הארי והרמיוני הגיעו לאחוזת מאלפוי על שני מטאטאים ישנים שמצאו באזקבאן, ונחתו על הארץ.
"הם יראו אותנו למרות החושך," לחשה הרמיוני להארי. "מה נעשה?" הארי שלף מכיס גלימתו חבילה כסופה קשורה בחבלים.
"נעשה מה שעשינו כשהצלנו את הוגוורטס בפעמים ההן," הוא אמר, "נשתמש בגלימת ההיעלמות של אבא שלי."

הם נכנסו דרך דלת צדדית לחדר גדול בקומה הראשונה. הארי הרגיש את הרמיוני רועדת. הוא הבין אותה. כאן בלטריקס עינתה אותה בשנתם השביעית כשהחטפנים תפסו אותם. הם עלו מעט במדרגות וראו את זה. הם הציצו דרך חריץ בדלת ומולם התגלה הטרקלין של משפחת מאלפוי. בפנים עמד שולחן ארוך וסביבו ישבו כל אוכלי המוות שברחו מאזקבאן.
"פטיגרו?!" לחש הארי ועצר את עצמו מלצעוק. "אבל הוא מת!!!" אמר הארי בעודו בוהה בפטיגרו, בדיוק כפי שזכר אותו מהבריחה שלהם מהאחוזה לפני 20 שנה.
"הארי!" הרמיוני יצאה מההגנה של הגלימה וסימנה להארי לרדת איתה חזרה לקומת הכניסה. "תראה." הרמיוני לחצה על לבנה בקיר מול דלת הכניסה והקיר נפתח לדלת. הארי והרמיוני נכנסו לחדר והיו בהלם. על השולחן שעמד מול דלת הכניסה לחדר הסודי עמדו עשרות בקבוקים, קדרות, ספרים ועשרות חפצים שהארי לא זיהה. על אחד הבקבוקונים הייתה תווית עם כיתוב 'שיקוי תחיית המתים'. זה הסביר הרבה.
"הארי!" הרמיוני סימנה להארי לבוא אחריה. הם הגיעו לפנייה בחדר שהוסתרה באמצעות מדפי ספרים, ומאחוריה עמד שולחן קריאה עם ספר פתוח יחיד. "אז זה מה שהם מתכננים!" קראה הרמיוני ספק אם בשמחה וספק אם בבהלה. "לחש הקורונומוס..." הרמיוני הביטה בהארי במבט מזועזע ושניהם רכנו מעל הספר.
"לחש הקורונומוס-" הרמיוני החלה לקרוא, "הוא לחש ייחודי. הלחש מפיץ מחלה קסומה הנקראת "קורונה". ברגע שהמחלה מופצת היא ממיתה באופן מיידי את הנדבקים בה. במידה והטלת הלחש מופסקת, הלחש יוצר תופעות לוואי כמו שיעול, קשיים נשימתיים, איבוד חושי הטעם והריח ועוד. תופעות הלוואי יכולות להרוג, אך באופן לא מיידי ובתדירות נמוכה יותר." הרמיוני והארי הסתכלו אחד בשני בבהלה.
"יפה מאוד." זו הייתה בלטריקס שעמדה בכניסה לחדר והסתכלה בהם. "גיליתם את הסוד הקטן שלנו."

-------------------------------------

תודה רבה לכולם/ן על התגובות! זה נותן מלאאאא מוטיבציה לכתוב. תזכרו להגיב, להמליץ, לדרג ולהירשם!

הפרק הקודם		הפרק הבא