המסע להצלת אולימפוס

כל הזכויות שמורות לריק ריירדן.

"שקט!" קרא זאוס, חסר-מנוחה מתמיד. "שקט!"
שניים עשר האולימפיים (והאדס) השתתקו והתיישבו במקומותיהם.
"למה קראת לכולנו לכאן?" שאלה אתנה.זאוס הסתכל עליה במבט מודאג.

"אנחנו.. נמצאים בסכנה," אמר.
"סכנה?" קפץ ארס בהתלהבות. "אז בואו נלך להראות למפלצת הזאת מה אנחנו שווים!"
"אנחנו לא מתמודדים עם מפלצת," דחה אותו זאוס בקוצר-רוח. "זה משהו קצת יותר חמור. בגלל זה קראתי לכולכם לכאן," הוסיף והסתכל על האדס.
"האווירה פה קודרת מדי; אולי קצת מוזיקה תעזור כאן..." אמר אפולו בשלוות-נפש והתחיל לנגן על הלירה שלו, אבל במקום מנגינה נפלאה יצאה חריקה צורמנית.
"מה - מה קרה פה?" שאל אפולו בהפתעה. שאר האולימפיים היו מופתעים כמוהו - כולם חוץ מזאוס.
"על זה בדיוק רציתי לדבר איתכם!" קרא זאוס ונעמד במקום. "אנחנו מתמודדים עם משהו גרוע יותר ממפלצת, אנחנו מתמודדים עם בני אדם; עם חצויים."
"מה מאיים בבני אדם או בחצויים?" שאלה אפרודיטה בחוסר-הבנה.
"אנחנו צריכים שהם יאמינו בנו בשביל שנמשיך להתקיים, אבל בשנה האחרונה האמונה שלהם הולכת וקטנה מרגע לרגע," ענה זאוס.
"אבל בני האדם -" התחילה הרה לומר.
"אני יודע," קטע אותה זאוס. "בני האדם לא יודעים שאנחנו אמיתיים."
"אז למה אנחנו נמצאים בסכנה?" היא המשיכה בתוקפנות.
"הבעיה שלנו היא לא בני האדם, אלא החצויים. בשנה האחרונה חצויים פתאום שוכחים את כל מה שקשור לאלים ולמיתולוגיה היוונית," אמר זאוס, והוסיף, "החצויים האלה חוזרים לבתים שלהם וחיים כאילו הם בני אדם. ככל שיש יותר חצויים ששכחו מי הם, אנחנו נמצאים בסכנה יותר גדולה. אם כל החצויים ישכחו -"
"אז אנחנו נפסיק להתקיים," השלימה אותו אתנה, מהורהרת.
"בדיוק!" הסכים זאוס. "או שנושמד, או שניכלא לנצח!"
כל הנוכחים בחדר התנשפו בבהלה ובתדהמה, ולחשושים פזורים של אימה הדהדו במרחב העצום.
"אז הפתרון היחיד שלנו הוא מסע חיפוש," פלט פוסידון, שהשמיע את קולו לראשונה.
"אני נאלץ להסכים איתך," הנהן זאוס והביט על דיוניסוס.
"מה - אה, נכון," האל הצעיר חבט עם ידו על מצחו. "כירון!"
הקנטאור יצא מאחורי הכס של דיוניסוס, כשלידו עומדת רייצ'ל אליזבת' דר.
רייצ'ל התקדמה למרכז האולם - ואז רוח הדלפי נכנסה בה. היא התקפלה, עשן ירוק בקע מפיה, והיא התחילה לדקלם נבואה:

האולימפוס רוטט, וגורל האלים
תלוי על כתפיהם של שבעה חצויים:
שניים מהם - של שני הגדולים,
גם כבשן ויונה איתם מתאחדים.
בת המלחמה ובת החוכמה

צועדות עם בנו של אל הרפואה.

צפונה יפנו וימצאו את האכזר,
אך לא כולם יצאו בחיים מההר.

בסוף הנבואה, רייצ'ל התמוטטה על הרצפה. כמה נימפות צעירות מיהרו לקחת אותה משם.
"מישהו הצליח לפענח מה הפירוש?" שאל הרמס.
"אני הצלחתי חלק," אמר כירון.
"איזה חלק?" התעניין הפייסטוס.
"היו כמה דברים מאוד ברורים," אמר כירון, מתהלך במעגל ומלטף את זקנו. "הכבשן והיונה אלה אתה ואפרודיטה. בת המלחמה ובת החוכמה אלו הבנות של אתנה ושל ארס. 'השמש' הם בן או בת של אפולו."
כירון התהלך עוד קצת בחדר. "יש כמה דברים שאני לא בטוח שהם נכונים. החצויים של שני הגדולים, אני מניח שהם של פוסידון וזאוס -"
האדס נעמד על רגליו. "למה זה לא יכול להיות ילד שלי?" שאל.
"יש לך ילד?" תמה פוסידון.
"דווקא כן!" הכריז האדס, חצי בגאווה חצי ברוגז. כל האולימפיים הופתעו.
"נדון בזה אחר כך," סינן זאוס ופנה לכירון. "תמשיך בבקשה."
"האויב שאנחנו מתמודדים נגדו נמצא כנראה באחד ההרים בצפון," אמר כירון. "והיה עוד חלק אחד ברור: אחד החצויים לא ישרוד את המסע."
באולם שררה דממה - אף אחד לא רצה שהילד שלו ימות.
"טוב," אמר זאוס וקטע את הדממה. "כדאי לנו לבחור את החצויים בחוכמה."
"אפשר לסמן אותם," הציעה אתנה בקול ענייני.
"מה זת'ומרת לסמן אותם?" שאל ארס בתוקף.
"צריך להטביע בהם משהו: מין חותמת, כך שידעו למצוא אחד את השני," ענתה אתנה.
"טוב ויפה!" קרא זאוס. "בזאת הסתיימה ישיבתנו!"

*****

רחוק משם, בסן פרנסיסקו, התעוררה בכאב ילדה בשם מיה.
שממש שנייה לפני כן הוטבעה בעורה חותמת שחורה כלילה.

תודה ענקית לבטאית שלי אריאל (Magical Me).

אשמח לתגובות וביקורות.

		הפרק הבא