הוגוורטס- השנים הראשונות

כל הזכיות שמורות לרולינג וכו' וכו'

את הפאנפיק כתבנו אני וחברה שלי (yiskabar71)

אליזבת בלק התעוררה לקול ציוץ הציפורים מבעד לחלון חדרה שבכיכר גרימולד מספר 12.

היא קמה ממיטתה במהירות נרגשת וחוששת לקראת יומה הראשון בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות שקם זה עתה.

"אלי! תזדרזי, אנחנו לא רוצים שתפספסי את השטיח." קראה אמא סוזן, תוך כדי הכנת כוס שוקו חם לאליזבת. אליזבת התלבשה במהירות, ירדה למטבח בריצה וקראה "אמא למה אני לא יכולה ללכת בובאטון כמו אנה וצ'ארלי?" סוזן נאנחה "אליזבת יקירה-

""אמא! אני שונאת שקוראים לי אליזבת!" רטנה אלי תוך כדי קטיעת אמא

"סליחה יקירה, בכל אופן הסברתי לך את זה אתמול, נכון?" קולה של סוזן היה איטי ושרביטה הצביע על החלב שהתחיל להתקצף "אבל אמא" רטנה אלי "אז מה זה בית ספר חדש שהמנהל שלו זה החבר הזה שלכם?" אלי ידעה שאין בכוחה לשנות את רוע הגזרה ושהכרכרות לבובאטון יצאו אתמול, אך היא בכל זאת ניסתה.

"סלזאר הוא חבר ותיק שלי ושל אביך, ואני בטוחה שבית ספר שמנוהל על ידיו הוא בית ספר מצוין", סוזן אמרה בדיוק מה שאמרה אתמול והגישה לאלי את כוס השוקו, "על ידו ועל ידי הלנה, רוונה וגודריק" את השם האחרון ירק ג'ייקוב בלק בתיעוב עומד בכניסה למטבח עדיין בפיז'מה.

"גודריק לא כזה נורא! הוא קוסם גדול בדיוק כמו סלזאר!" נזפה בו סוזן ושלחה בו מבט מתריע "ולמען הלכלוכים שיש למרלין על השיניים, תתלבש כבר!" גערה בבעלה שהיה באמצע פיהוק פיהוקי במיוחד "ב ב בסדר" פיהק ג'ייקוב ומיהר במעלה המדרגות.

"טוב אני הולכת לארוז" אמרה אלי משלימה עם גורלה, "למען שעוות האוזניים של מרלין, עוד לא ארזת?!" סוזן כבר הייתה עצבנית "אממ לא, ותגידי את לא חושבת שמרלין צריך להתנקות?" אלי אפילו לא נבהלה, אנחה השתחררה מבין שפתיה המהודקות של סוזן "בואי אני יעזור לך".

היא עלתה במדרגות מובילה את אלי אחריה "אמא אני לא צריכה עזרה" לאלי לא היה כח להיות ליד אמא כשהיא עצבנית "את כן." סוזן קבעה עובדה שאין עליה עוררין.

הן נכנסו לחדרה של אלי ולפני שאלי הספיקה לפתוח את דלת הארון הונחה לפניהן מזוודה ארוזה למופת "ואת רוצה להגיד לי שאת לא צריכה עזרה?" סוזן החזירה את שריבטה לכיס הגלימה וניגבה זיעה ממצחה.

הן ירדו למטבח ומבטה של סוזן עבר לשעון "למען הציפורניים הארוכות ברגליים של מרלין, אנחנו עוד נפספס את השטיח! קדימה בואי, עכשיו. ג'ייקוב! קדימה הולכים!" סוזן תפסה ביד אחת את אלי וביד השניה את המזוודה ושעטה לדלת שנפתחה בחבטה, "אני כבר בא!" קולו של ג'ייקוב רעם מלמעלה ושניות אחדות אחר כך הוא עמד לידם, "קדימה זה לא רחוק מפה" הוא עודד אותן, ובאמת כחמש דקות לאחר מכן הם עמדו מול חלון ראווה קטן שניצבו בו שתי בובות ראווה מכוערות "אנחנו להוגוורטס" לחשה סוזן לבובה עם שיער ירוק מזוויע, הבובה הנהנה וסוזן עברה בזכוכית, ג'ייקוב ואלי עברו מיד אחריה.

"קדימה לגג" זרז אביה "עדיף במדרגות" הסביר ג'ייקוב לאלי שפנתה למעליות "המעליות תמיד תקועות פה"

אלי שינתה כיוון והלכה בעקבות סוזן במעלה המדרגות "רק- עוד- שתי קומות" אמר אביה מתנשף, הם המשיכו לטפס במעלה המדרגות, מתנשמים ומתנשפים.

"אתה בטוח שהנסיעה יוצאת מפה?" שאלה אלי כשהגיעו לגג אחרי טיפוס מייגע, "או כן זה בדיוק המקום. הנה השטיח" הצביע אביה על שטיח רצפה רחב שהיה פרוס לכל אורך הגג, "פשוט עולים על זה?" אלי אף פעם לא נסעה בשטיח והיא לא ששה לנסות "כן מתוקה, קדימה לכי ואל תשכחי להנות!" אלי חיבקה את אמא חיבוק ארוך "טוב אז להתראות אלי ותמסרי ד"ש לסאלזר" אמר אביה וחיבק אותה חיבוק דב "ביי אבא ביי אמא" אלי עצרה את דמעותיה שאיימו לפרוץ, זה הפעם הראשונה שהיא עוזבת את הבית ליותר מיומיים.

ילד שנראה בן גילה צד את עיניה היא התקדמה לעברו "אממ היי?" היא שאלה אותו "אתה גם בא להוגוורטס?" הוא הנהן "אני אלי, מי אתה?" היא הסתכלה על עיניו החומות והעמוקות "אוליבר" קולו היה שקט וביישני "אז עושים את זה?" היא שאלה אותו בחיוך, חששותיה כבר התנדפו הלאה  ממנה "עושים" הוא אישר בקול טיפה יותר בטוח בעצמו ממקודם, היא נעמדה על השטיח, אוליבר נעמד לידה "לשטיח להוגוורטס" הם קראו ונבלעו בשטיח. 

תגובות???