וולדי צ'ייס

נק מבט מגנס

היום שלי היה נהדר, עד שהגיעו האנשים המוזרים בגלימות באמצע שאכלתי פלאפל עם החברים שלי מקומה 19. הם ציפו שאני אלך איתם בלי לשאול שאלות! באמת, סדר עדיפויות. קודם פלאפל ורק אחר כך ללכת עם אנשים משונים.

"תקשיבו, אנשים מוזרים." (התעלמתי מאלכס שאמר 'מוזר זה נהדר') "אני באמצע לאכול פלאפל. ואף אחד או אחת לא יפריע לי בזה!"

"תתעלמו ממנו." אלכס אמר בגלגול עיניים. "מה רציתם?"

"אנחנו צריכים לדבר עם מר צ'ייס ביחידות. זה עניין סודי ביותר." אמרה אישה חמורת סבר.

"אתם בריטים? שאל טי ג'יי בחיוך רחב בעוד אלכס צוחק על 'מר צ'ייס'

"כן, ועכשיו, אנחנו צריכים לדבר עם מגנס." אמר הנער עם השיער השחור.

"תודה רבה שלא התערבתם במלחמת האזרחים שלנו!" המשיך טי ג'יי, עדיין בחיוך.

"אני נשאר כאן. אם אתם רוצים להגיד משהו תגידו, אבל החברים שלי שומעים." אמרתי.

"אממ, האמת שאנחנו צריכים ללכת. ביי!" אמר חצי נולד והוא, מלורי וטי ג'יי קמו והלכו לכיוון ולהלה.

"טוב, נראה שרק אנחנו נשארנו." אמר אלכס בחיוך זדוני.

"ובכן, אני פרופסור מקגונגל. אנחנו קוסמים."

"אהא. ואני רטטוסק." אמרתי. האמת היא שהאמנתי להם, אבל זה יכול להיות חשוד אם פשוט נאמין. 

"אין לי מושג מי זה רטטוסק, אבל אנחנו יכולים להוכיח. דרך אגב, אני הארי, הארי פוטר." אמר הנער עם השיער השחור

 "ראו." אמרה פרופסור מקגונגל והפכה לחתול. זה היה יכול להיות מרשים אם לא הייתי רואה את אלכס הופך לחיות מיליוני פעמים.
"אממ, לא ממש התרשמתי." אמר אלכס "זאת לא הוכחה שאתם קוסמים"
וואי וואי. נראה לי הוא עצבן את הארי משהו משהו. כישרון.
"אה? לא השתכנעת? נראה אותך עושה את זה!" אמר הארי בכעס. 

ברצינות, הבחור היה אדום.
אלכס חייך חיוך מרוצה ושאל "רק חיכיתי שתבקש. חתול או כלב?"
"או פלמינגו. הפלמינגו שלך ממש טוב" הוספתי בגיחוך.
"מצטער, רבותי, מר צ'ייס רוצה פלמינגו." אמר אלכס במשיכת כתפיים ל'קוסמים' ו…  הפך לפלמינגו.

נק מבט כללית

"עכשיו אני בטוח שהם קוסמי אופל." מלמל רון אל הארי ההמום.

"איך…?" פרופסור מקגונגל לחשה.

"ובכן… איך נקרא לזה… קסם." אמר אלכס בפרצוף מתחכם. "יש לכם הוכחה טובה יותר?"

"וינגארדיום לביוסה!" אמרה פרופסור מקגונגל והפלאפל של מגנס ריחף באוויר.

"הפלאפל שלי!" צעק מגנס בבהלה אמיתית."אוקיי, אוקיי! אני מאמין לכם! תחזירו לי את הפלאפל!"

מקגונגל החזירה בתנועת שרביט קלה את הפלאפל אל הצלחת.

"ברצינות, מי שלח אתכם? ג'מבו?" שאל מגנס תוך שהוא שומר על הפלאפל המסכן קרוב אליו.

"עצבנתם את מר צ'ייס! אתם כישרוניים ביותר!" אמר אלכס.

"תפסיק לקרוא לי מר צ'ייס!"

"לא רוצה!" 

"אני אקרא לך מר פיירו!"

המבט שאלכס תקע במגנס היה מסוגל לשתק פיל.

"בכל מקרה, למה באתם לפה?" שאל מגנס.

"כי גם אתה קוסם. סבא רבא שלך היה קוסם מרושע." אמר הבחור הג'ינג'י בקלילות.

"מר וויזלי." השתיקה אותו פרופסור מקגונגל במבט של 'כמה-טאקט-יש-לילד-הזה'. "מר צ'- מגנס, עד לפני כשנה היה קוסם ש… התקלקל. נולד לו בן והוא פחד שהוא יתפוס את מקומו בתור הקוסם החזק ביותר. כדי למנוע זאת הוא רוקן ממנו את הקסם, לקח מחולל זמן ו-"

"מה זה מחולל זמן?" תהה מגנס.

"מן שעון חול שיכול להחזיר בזמן." ענה  לו הארי.

מגנס ענה לו במבט של 'תודה רבה, עכשיו הכל ברור!'

"ובכן, הוא לקח מחולל זמן וזרק את בנו אל העבר. הבן גדל, התחתן ונולדו לו שלושה ילדים. רנדולף, פרדריק ונטלי. לפי הידוע לנו, לפרדריק יש בת ואתה בנה של נטלי."

"וואו" אמר מגנס. "מפתיע, אבל המשפחה שלי יותר מתוסבכת ממה שחשבתי. אבל למה אתם באים עכשיו? מה אתם רוצים ממני? " 

"ואם הקוסם המרושע שלכם רוקן את הקסם מסבא של מג- סליחה, מר צ'ייס- אז איך הוא קוסם?" שאל אלכס.

"סוג הקסם הזה נשאר רק לשלושה דורות. בנוסף, שנה שעברה היה קרב שבו וולדמורט  נהרג. אנחנו חושבים שאוכלי המוות - המשרתים שלו, תוכלו לקרוא לזה, יבואו אליך או אל בת דודך כדי שתנהיגו אותם, ואני לא חושבת שהם יתרצו מתשובה שלילית."

"אז בקיצור, אנחנו מזמינים אותך ואת בת הדודה שלך להוגוורטס -בית הספר לקוסמים- כדי להגן עליכם." אמר הארי. "הוא בסקוטלנד." 

"אהא. אני יכול לחשוב על זה? זה די רחוק, אתם יודעים." אמר מגנס בהיסוס.

"בוודאי. אנחנו נחזור בעוד שבוע." אמרה מקגונגל. "חברך מוזמן לבוא איתך, אם ירצה."

"רק… שאלה. בני כמה אתם? " שאל הארי.

"שבע עשרה. בעיה?" אלכס שאל בחזרה.

"לא, פשוט… אתם נראים .15-16" הסביר הארי בטון מתנצל.

"אהא. טוב, ביי לכם, אנחנו מאחרים לארוחת ערב." אמר מגנס. הוא ואלכס קמו והלכו.

הפרק הקודם