|
ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג, כי מה היינו עושים בלי לורדי וולדי?
מאות שנים היא מילאה את תפקידה.
מאות שנים היא לא התווכחה.
מאות שנים היא מיינה כל תלמיד לבית המתאים לו ופילגה את התלמידים, כנגד החזון שלה.
מצנפת המיון נחה מרופטת על המדף, אחרי עוד טקס מיון מעייף.
היא ישבה, סגורה במשרד המנהל, ושקעה בהרהורים.
מי שהקדיש לכך מחשבה, הניח שהמצנפת מבלה את רוב השנה בחיבור השיר לטקס המיון הבא, אבל למעשה, המצנפת נעשתה כה מיומנת במרוצת השנים, שנדרשו ממנה פחות מיומיים בודדים כדי לבצע את המשימה.
לכן, מה שנותר לה לעשות בחודשים החולפים, היה לשקוע במחשבותיה בבדידות.
כולם הניחו שהמצנפת מקבלת עבודה כל כך קלה; למיין את תלמידי הוגוורטס לארבעה בתים על פי הגדרות אופי בסיסיות. זה באמת נשמע קל.
אבל דווקא העובדה הזאת הקשתה עליה – היא הכירה את הילדים שנחה על ראשיהם יותר טוב משהכירו את עצמם. היא כמעט הייתה מסוגלת לראות אל תוך העתיד שלהם, ולצפות מראש את התגובות שלהם לסיטואציות מסוימות, עד כמה אירועים מסוימים ישפיעו עליהם על החיים ומה תכונות הבסיס שמאפיינות אותם. אבל מה שהמייסדים המקוריים פיספסו, וכמוהם מאות מנהלים ומורים שלא הבינו את עומקו של תפקידה. בני אדם הם לא שחור או לבן. טוב או רע. נחמד, אמיץ, חכם או ערמומי. לבני אדם יש עומק. ובתור מצנפת, שכלל לא דמתה לבני אנוש, היא הבינה אותם יותר מכל. היא הבינה שכל אדם תבוני הוא בעל אופי ייחודי משלו, ואותו לא ניתן לשייך לקבוצה מסוימת. העבודה נעשתה קשה יותר ויותר, כשהיא ראתה את מה שהיא מחוללת. לא הייתה דרך לשנות את מה שהקוסמים עשו, כל עוד הם היו נחושים להמשיך בזה. המיון יצר פילוג בין התלמידים, והמצנפת נאלצה להמשיך בעבודתה בלי לשאול שאלות. הדרך היחידה שלה הייתה לנסות מדי פעם, כשעולם הקוסמים במצוקה, והפילוג הופך לחיסרון הכי גדול שלו, לנצל את השיר הבודד שהיא שרה בתחילת שנה כדי לשדל אותם שהם טועים. אבל הקוסמים לא הקשיבו, והמצנפת אמרה נואש. היא המשיכה בעבודה שלה כמו תמיד. עם כמות התלמידים שהפגינו מאפיין מסוים של אחד הבתים בצורה בולטת, המצנפת לא הייתה צריכה להתלבט יותר מדי. אבל היו כמה תלמידים, שהאופי שלהם עמד בין הגבול הדק בין כמה בתים, או שלא התאימו לאף בית. היא פגשה אפילו תלמידים בודדים שהתאימו לכל אחד מהבתים במובן מסוים. עם אותם תלמידים, היא הרגישה בהתחלה חסרת אונים. אז היא החליטה לשבץ בצורה אחרת. היא התחילה לשבץ באקראי. בעיתים מסוימים, כשכמות התלמידים בבית מסוים נראתה מועטה, היא מיינה יותר לאותו בית, כדי לשמור על האיזון. אבל לרוב היא פשוט ענתה באקראי.
היא ידעה היטב כמה תלמידים והוריהם היו מגיבים אילו ידעו שכך התקבלה החלטה כה גורלית להמשך חייהם. אבל אין זה היה משנה בין כה וכה. לא היה אף תלמיד שלא התאים לבית שלו. המצנפת ידעה שהאופי כבר לא משנה דבר. המיון עצמו הוא שישפיע על האופי של התלמיד במוקדם או במאוחר, ולא ההפך. כמו אוליבנדר, גם המצנפת זכרה כל תלמיד ותלמיד שעבר אצלה את המיון, כדי לדעת שהיא אכן צדקה. הרמיוני גריינג'ר הייתה אחת מאותם תלמידים שאיתם המצנפת התקשתה- היא עמדה על הקו שבין רייבנקלו לגריפינדור, ובבחירתה המצנפת דחפה אותה לצד מסוים. ממה ששמעה, עם הזמן הרמיוני נעשתה יותר אמיצה ונאמנה, אך גם יותר צרת אופקים, חסרת סבלנות ועקשנית. אולי בביתה של רוונה הייתה הנערה יכולה לפרוש כנפיים, לגלות דברים חדשים. אבל איש כבר לעולם לא ידע.
איש לא ידע על אף אחד מאותם מקרים, אותם תלמידים שסיווג אופי לאחד מארבעה מדורים הזיק להם.
המצנפת הצטערה על כך שנאלצה להכתיב לתלמידים את הגורל שאולי מנע מהם סיפור הצלחה. אבל לא היה לה שום דבר לעשות בנידון.
קול צעדים מלמטה קטע את חוט המחשבה של המצנפת.
לתוך המשרד פסע אדם גבוה בעל פנים עגלגלות.
נוויל לונגבוטום, אשר אותו זכרה היטב מצנפת המיון.
המצנפת זכרה את המיון שלו. הוא היה אחד מאותם תלמידים שהקריטריון של גודריק היה חלק בלתי נפרד ממנו, גם אם הטיל ספק בעצמו.
הוא היה לוחם אמיץ בקרב על הוגוורטס, ואף השמיד את אחד מההורקרוקסים של אדון האופל.
וכעת, הוא היה סגן המנהלת, ופרופסור לתורת הצמחים.
פרופסור לונגבוטום הרים את המצנפת המרופטת ממדפה ונשא אותה אל מחוץ למשרד.
הגיע הזמן למיין תלמידים, שנה נוספת.
מצנפת המיון כלל לא חיכתה לזה בקוצר רוח.
הפאנפיק מדורג PG, כי הוא אנגסט. /:
|
0 חרמשים
(5) 2 דירגו
כותב: 
אף פעם לא חשבתי על נקודת המבט של המצנפת.
ממש אהבתי את הרעיון
