אילו לא הייתי קוסם

טוב, קבלו במחיאות כפים סוערות, בתופים ובמחולות את... הפאנפיק החדש שלי.

ו.... הוא הולך להיות הרבה יותר מגניב ומצחיק בהמשך... אז תרשמו.

ואל תשכחו כמובן להגיב! love you

נשמתי נשימה עמוקה ופתחתי את דלת הכיתה החדשה שלי.

טוב, לא שציפיתי לקבלת פנים אחרת, אבל זה עדיין היה מדכא. זו היתה שעת הפסקה וכל התלמידים ישבו על כסאות, שולחנות או על הרצפה ובהו בטלפונים שלהם.

לא שונה בהרבה מבית הספר הקודם שלי, אבל עדין אבסורדי באותה מידה.

חיפשתי במבטי מקום ריק, ומצאתי כזה לצערי רק בשולחן הראשון, נו באמת. ניגשתי לשם "יושבים כאן"? שאלתי ילד כהה עור שכתב משהו במהירות בטלפון שלו

הילד הרים את מבטו וניענע בראשו. שמטתי את הילקוט על יד השולחן והישבתי על הכיסא הפנימי. הילד שישב מאחורה סיים לכתוב את מה שכתב ואז הביט בי שוב

 "היי" הוא אמר, היה לו קול עמוק כזה "אני דין תומאס".

לחצתי את ידו המושטת "אני הארי, הארי פוטר" אמרתי, הילד הנהן וברך אותי בהצלחה. הוא המשיך לבהות בי עוד דקה ואז כנראה החליט שהטלפון שלו מענין יותר כי הוא הרים אותו וחזר לבהות בו.

סקרתי את הכיתה במבטי, והסקתי מסקנות.

בקצה הכיתה ישבו שני ילדים, החנונים של הכיתה כנראה, אחד שמנמן והשניה ילדה עם שיער בלונדיני מלוכלך ארוך מאוד והם דווקא דיברו אחד עם השניה בשקט, ולא התעסקו בטלפונים.

בקצה השני של הכיתה עמדו שלוש בנות שבמבט ראשון הבנתי שהן ה'מאגניבות' וצילמו את עצמן רוקדות מין ריקוד מטופש, לטיקטוק כנראה.

קצת לפניהן ישב ילד והתעסק בטלפון שלו בעיון רב. הוא היה חתיך מאוד, עם שיער בלונדיני לבן ועור חיוור, הוא היה רזה ולבוש בקפידה, הנחתי שהוא סוג של 'מלך השיכבה'.

ליד הבלונדיני החתיך ישבה ילדה נאה עם שיער שחור חלק וקצר והבעה מטופשת ונמרחה על כתפו של הבלונדיני, כנראה הם זוג או משהו, למרות שהילד דווקא נראה אדיש לנסוינותיה.

"היי" קרא מישהו ממרכז הכיתה, הבטתי וראיתי ילד ג'יניג'י ולידו ילדה עם שיער נפוח שסימנו לי לבוא אליהם. חייכתי וניגשתיי לשולחן שעל ידו הם ישבו.

"היי" אמר הילד ונתן לי כיף "אני רון, וזאת.." הוא מרפק את הילדה שלידו שהיתה שקועה עמוק בתוך ספר עב כרס "הרמיוני גרינג'ר"

הנהנתי וחייכתי אליהם "אני הארי פוטר נעים מאוד"

הטלפון של הרמיוני זמזמם פתאום. היא נאנחה והראתה לנו את הסרטון החדש בטיקטוק שכבר צבר צפיות רבות, זה היה סרטון של הבנות ה'מאגניבות' שרקדו מקודם.

"היי רומילדה" היא קראה לאחת מהן, נערה יפה עם שיער שחור תלתלים. רומילדה ושתי חברותיה, אחת עם שיער שטני (צבע שטני, לא שטני מלשון שטן כמובן) והשניה עם עור כהה ושיער שחור מאוד הביטו לעבר הרמיוני

"לדעתך" אמרה הרמיוני בהתרסה "זה ממש תת רמה" היא אמרה והצביעה על הסרטון בטלפון שלה.

רומילדה ציחקקה "מי את שתגידי על זה שזה תת רמה, אה?" היא אמרה בזילזול  "את חייה את החיים שלך בתוך ספרים. כאילו, מי קורא ספרים בכלל? אנחנו ב2020, תתקדמי (תתקדמי סגנון אופירה)" חברותיה והילדה שנדבקה לנער הבלונדיני ציחקקו כשהרמיוני האדימה מבושה.

ואז רומילדה ראתה אותי. "היי אתה" היא קראה לכיווני, הרמתי את מבטי "אתה חדש פה"?

הנהנתי. איזו מין שאלה מוזרה זו..

"טוב" היא אמרה בלי להוסיף יותר מידי ואז התסובבה והמשיכה ללעוס את המסטיק שלה במוגזמות.

"עזוב אותן" אמר רון "הן חבורה של סתומות" הוא ניחם את הרמיוני המבויישת בליטוף על גבה

"אוקי" אמרתי וניגשתי חזרה אל שולחני, כי המורה נכנסה לכיתה. היא הוציאה את יומנה וסקרה אותנו במבט קפדן.

באמצע קריאת השמות נכנסו לכיתה שני ילדים. האחד, נמוך עם שיער חום מבולגן. והשני גבוה, רזה מידי עם פנים חמוצים.

"איפה הייתם, פינגין וסמית'"? שאלה המורה בחומרה

"המורה סנייפ עיכב אותנו אחרי השיעור" הצטדק זה עם הפנים החמוצות. המורה נופפה בידה בחוסר סבלנות ושני הילדים פנו למקומותיהם.

הילד הגבוה והרזה התיישב ליד עוד ילד שעדיין לא הצלחתי להגיע למסקנה של ממש עליו. הילד השני, הנמוך עם השיער החום ניגש בדיוק למקום שלידי.

"היי, אני שיימוס" אמר הילד ,טפח על שיכמי והתישב במקום הריק שלידי.

"אני הארי" חייכתי בנעימות. השתדלתי מאוד להקשיב למורה, אבל בעית הקשב החמורה שלי הפריעה לי מאוד. הקפצתי את הרגל כל הזמן, ואם אני לא טועה שיימוס ממש התעצבן.

לשמחתי או יותר נכון לשמחת שיעמומי הטלפון שלי רטט בכיס, מודיע על הודה נכנסת.

שלפתי אותו מתחת לשולחן. זו היתה הודעה ממספר לא מזוהה.

מספר לא מזוהה- היי, זה רון

אני- היי רון. נזכרתי שזה הילד הג'ינג'י הנחמד ומיד שמרתי אותו באשי הקשר

רון- שמעתי את פנסי פרקינסון, זאת שיושבת ליד הילד הבלונדיני אומרת שאתה נראה טוב

אני- באמת?  הצצתי מעבר לכתפי והגנבתי מבט לעבר הנערה עם השיער השחור חלק, קצר שישבה ליד החתיך. טוב, היא פחות ענינה אותי, יותר ענין אותי זה שישב לידה.

אה ויש מצב ששכחתי לספר, זה קורה לי המון: שאני הומו. ואני בארון. אופס יצא לי חרוז בטעות. מתחילים לגלות פה כישרונות?....

רון- כן. אבל היא אמרה שאתה גם נראה לה חנון

אני-איך קוראים לבלונדיני?

רון- דראקו מאלפוי. אגב, תזהר שלא לעצבן אותו, אתה לא תהיה במצב טוב אם הוא יטלפל אליך..

אני- אני לא מפחד ממנו

רון- אוקי... סתם עצה שלי...

אני- הוא ופנסי זוג?

רון- לא ממש. היא אולי כן, אבל הוא ממש שונא אותה. הוא בכלל הומו.

אני- באמת?!. הסתכלתי לעיו שוב, והפעם בצורה חדשה לגמרי.

רון- המורה חושדת בי

אני-ביי.

כיבתי את הטלפון והמשכתי לחשוב על דראקו.

		הפרק הבא