אילו לא הייתי קוסם

החדר של רומילדה היה ילדותי מאוד. הקירות צבועים וורוד ושורה של בובות קטנות על המיטה. לקים ובשמים בכל בצבעים (בעצם הרוב וורוד) שכבו בצורה מסודרת על המדף וריח חזק של וורדים עמד באוויר.

"הנה שב כאן" הציעה לי רומילדה כיסא. התיישבתי בכבדות, מצטער על כך שהסכמתי לחובה.

"רגע" אמרתי "אולי תציגו את עצמכין קודם, אני לא יודע מי זו מי" העברתי את מבטי על שתי החברות של רומילדה.

הן ציחקקו ואז הבחורה עם השיער השטני הקלוע בצמות (היא אף פעם לא עושה תסרוקת אחרת?!) התקרבה אלי ולחצה את ידי "אני לבנדר בראון" היה לה קול מאונפף, וזיהיתי שהיא זו שאמרה לחברותיה שאני דווקא נראה טוב.

הנהנתי וחייכתי חיוך לחוץ כשהיא סקרה אותי מכף רגל ועד ראש, הרגשתי שעינייה חודרות את עורי.

"אני פרוואטי פאטיל" הבחורה השחומה ניגשה אלי גם היא ולחצה את ידי.

"אוקי" אמרתי ושמתי רגל על רגל "נעים מאוד, אני הארי פוטר"

"טוב, בא נראה" אמרה לבנדר ופוצצה בבלון את המסטיק הניצחי שלה  "יש לנו פה הרבה מאוד עבודה". הסמקתי מעט.

"הארי, תקשיב לי טוב" אמרה רומילדה ונופפה באצבעה מול פני באיום "אתה יושב פה בשקט ונותן לנו לעשות את העבודה. בלי הערות אוקי"?

הנהנתי בהכנעה, מקבל על עצמי את גזר הדין.

זה היה קשה מאוד לשבת שם ולהיות בשקט כשהן נגעו בי ועשו לי כל מיני דברים משונים. פרוואטי ורומילדה היו אחראיות על הבגדים, בעוד לבנדר התעסקה בשיערי.

"הנה, תלבש" פקדה עלי רומילדה והגישה לי חולצה ומכנס. התרוממתי באנחה מהכיסא, מצפה שהן יצאו מהחדר ויתנו לי להתלבש, אבל הן רק עמדו שם והביטו עלי בצפיה. הבנתי שהן כנראה לא מתכוונות לצאת.

פשטתי את הטישרט שלי, שלחתי מבט מצמית ללבנדר שבהתה בי ולבשתי את החולצה שהן הביאו לי. עכשיו הגיע תור המכנס, זה היה מוגזם כבר

"אתן יכולות אולי לצאת"? שאלתי ועשיתי מבט קשוח כזה.

הן ציחחקו "אנחנו לא נסתכל" הן עצמו את עניהן. טוב לא היתה לי בררה, בדקתי שהעניים שלהן באמת עצמות והחלפתי מכנס במהירות.

אחר כך היתה עוד קצת התעסקות בנעליים ובמשקפיים ואז הן הובילו אותי למראה גדולה.

טוב, אין ספק שהבנות האלה יודעות מה הן עושות! סקרתי את עצמי, ואם לא אכפת לכם שאני אומר על עצמי, נראתי די טוב, אפילו טוב מאוד.

שערי היה מסוקר למעלה על ידי ג'ל כנראה ונראה מבריק. המשקפים נעלמו, ואת מקומם תפסו עדשות מגע שהבליטו את העניים הירוקות שלי. חולצה לבנה מכופתרת עד האמצע הלמה את עורי השחום, וג'ינס שחור צמוד עם סניקרס לבנות גבוהות השלימו את המראה.

"וואו הארי" אמרה לבנדר, הניחה את ראשה על כתפה וריפרפה בעיניה "אתה נראה ממש טוב"

שלחתי לעברה מבט קשוח. "טוב, תודה בנות" אמרתי וירדתי למטה.

טוב אני מודה שהייתי נראה טוב, אבל התגובות של החברה למטה הפתיעו אותי. כל הבנות הביטו בי בעניים פעורות וציחקקו עם חברותיהן. אפילו כמה בנים הסתכלו עלי במבט מסוקרן, ובניהם, חשבתי שאני עומד להתעלף היה דראקו מאלפוי!!!

עשיתי את עצמי מתעלם מהמבטים והתישבתי על אחת הספות ליד אנתוני גולדשטיין. פנסי התישבה לידינו פתאום ושלחה לעברי מבטים מטרידים.

"היי הארייי" היא אמרה במין קול מתנגן כזה. "הי" אמרתי בקרירות וקמתי מהספה. פנסי נראתה מאוזבת, מה היא ציפתה לעזאזל? שאנשאק אותה?!.... אני צריך לשקול לצאת מהארון רק כדי שהבנות יעזבו אותי....

"הי הארי" קרא דין לעברי "תשקול לאמץ את הלוק". טוב, זו היתה מחמאה! "תודה" אמרתי ועברתי להתיישב לידו וליד שיימוס על הספה.

המסיבה נגמרה חצי שעה אחר כך. עזרנו לרומילדה לארגן את הדירה ויצאנו כולנו אל הרחוב. לבנדר, פרואטי ודין פנו לימין, השאר לשמאל, ורק אני ודראקו חצינו את החצר האחורית אל הרחוב המקביל.

"איפה אתה גר"? שאלתי אותו מתוך נימוס. הוא אמר לי את שם הרחוב. "אני גר די קרוב לשם" אמרתי.

"אה, מגניב, נוכל ללכת יחד" ענה דראקו.

הנהנתי, למרות שלא חשבתי שזה כל כך מגניב. אני ודראקו כל כך שונים, והוא שחצן כל כך....

הדקות הראשונות עברו בשתיקה ואז דראקו דיבר

"אני חושב שפנסי ממש נדלקה עליך" הוא אמר ולא הסתכל עלי אפילו "מה דעתך להיות בן זוג שלה? אולי סוף סוף היא תעזוב אותי..."

למרות שהוא אמר 'מה דעתך' שמעתי בקולו מין ציווי כזה, כאילו אני חייב לו משהו

"אני לא חושב" אמרתי בקרירות. הוא הביט עלי פתאום, עם מין הפתעה בפניו על כך שהעזתי להמרות את מוצא פיו הקדוש

"למה"? הוא שאל "היא דווקא נחמדה"

"היא נורא דביקית" אמרתי

"טוב, זה נכון" נאנח דראקו כאילו הוא בן איזה 80 "אבל אתה יודע"? הוא הביט בי "בדרך כלל אנשים עושים מה שאני אומר להם" הוא זקר את סנטרו בחשיבות

"פפפפ" נשפתי בבוז "אתה לגמרי חי בסרט" צחקתי.

"היי" אמר דראקו נעלב "אל תדבר אלי ככה!"

טוב , הילד לגמרי לא איתנו. ואני שונא אנשים שחושבים שם יותר טובים ממני רק בגלל שהם יפים ויש להם כסף "אני אדבר אליך איך שאני רוצה"! אמרתי בקול

"אני בן מאלפוי! אתה לא יכול לדבר אלי איך שאתה רוצה!" הוא התעצבן. הבטתי בו בהפתעה, הוא נשמע לגמרי מכוכב אחר

"אתה לא בן מאלפוי" אמרתי בזעם "אתה בן זו..."

"סתום" צווח דראקו לפני שהספקתי לסיים לקלל אותו. הוא נשם נשימה עמוקה פתאום "בא לא נריב עכשיו אוקי"? הוא שאל בקול שקט, שמעתי בקולו כמה קשה היה לו לומר את זה, והערכתי את זה.

"אוקי" אמרתי, שמחתי שהוא היה עיף וגם קצת שתוי אחרת הוא היה מחזיר לי חתיכת פייט.

בכל מקרה, סתמתי והמשכנו ללכת עוד קצת בשקט אבל אז דראקו כנראה הבין שהוא לא רוצה לריב איתי להמשך חייו אז הוא דיבר שוב

"מה שבטוח הוא שנפתחה לך אפשרות לבנות הכי שוות אחרי המייקאובר הזה" הוא אמר

נופפתי בידי בביטול "אני לא בקטע"

"מה לא בקטע"? אמר דראקו במין קול מעוצבן "מה אתה רוצה? לצאת עם מישהי חננה"?

"לא" עניתי. המשכתי להסתכל קדימה על המדרכה והרגשתי חיוך קטן בזוית פי "אני פשוט לא בקטע של בנות" בזויות עיני ראיתי את דראקו נועץ בי מבט מופתע

"אתה הומו"? הוא שאל בלחש. הנהנתי וראיתי שהוא מסתכל עלי במבט חדש לגמרי.

נפרדנו מתחת לביתי במין חיבוק קטן כזה ונכנסתי אל השביל

"היי הארי" קרא דראקו מאחורי.

"אה"? הסתובבתי לאחור

"תשקול לאמץ את העדשות מגע, זה מחמיא לך" הוא קרא ואז הסתובב והלך

חייכתי לעצמי והרגשתי את לחיי מסמיקות בורוד עז.

הפרק הקודם		הפרק הבא