אף אחד, אף פעם, לא יעצור את הקהילים.

ווהו!

איימי ודן סובלים - אנחנו נהנים!

פעם חשבתם איזה מסכנים הם שסבלו 4 סדרות?

נפלא!

המשך כעת, לסבל החדש של הקהילים.

גרוע בהרבה מאיזבל,

מפירס

מהווספרים

או מהמנודה.

איחוד משפחת קהיל. והפעם, עד הסוף.

כמובן שכל הקרדיטים לסופרים הנפלאים באמת של 39 רמזים:

ריק ריירדן

גורדון קורמן

פיטר לרנג'יס

ג'וד ווטסון

פטריק קרמן

לינדה סו-פארק

מרגרט פיטרסון הדיקס

רולנד סמית

דיוויד באלדאצ'י

ג'ף הירש

נטלי סטנדיפורד

אלכסנדר לונדון

ג'ני גובל

סרוואט צ'אדה

--------------------------

"ניהול המשפחה הרס את גרייס, דן. זה ברור. היא נשארה בזה יותר מדי זמן. אחראית על הכל, לגמרי לבדה. הגיוני שנהיה חכמים יותר, אבל אולי זאת הבעיה עם אנשים חכמים: הם חושבים שהם צריכים להישאר בשליטה." אמרה איימי.
משום מה כולם הביטו אל המילטון. הוא הניח את הכריך המשולש עם הריבה-מלפפון-חמוץ-מקרל. "מה?"

איאן חייך והנהן לאט. "אני אוהב את הרעיון. איך נקרא לזה?"

דן הסתכל על אחותו הגדולה. הוא מעולם לא היה גאה בה יותר, גאה בהיותו בן קהיל.

"דמוקרטיה?"

-מתוך "המשימה: אטום", מסדרת "בגידה", 39 רמזים, מאת סרווואט צ'אדה, בתרגום ענבל גיל.

------------------------

חודש מאוחר יותר

-------------------------

דן התרווח על הספה באחוזת קהיל. "אח, איימי. אל תגידי לי שלא התגעגעת למקום הזה. לספות הרכות, לאוכל האינסופי - בעיקר של נלי. זה היה חסר לי כשנדדנו בעולם."

איימי הנהנה, אך היה נראה שמשהו מפריע לה. "אתה לא חושב על זה עכשיו? בכל פעם שנרגענו, חשבנו שהכל הסתיים, תמיד התברר שלמשפחת קהיל ואויביה יש עוד סיפורים, שעליהם מעולם לא שמענו."

דן הניד את ראשו לאות הסכמה. "כן... חשבתי על זה. אני לא מאמין שבאמת עכשיו כל זה מאחורינו - זה פשוט לא הגיוני. אבל בדיוק מהסיבה הזו, אני מנסה להנות כמה שאפשר מרגע של רוגע."

פעמון האחוזה צלצל, ואיימי הביטה בדן בבלבול.

דן חייך. "שכחתי. יש אורחים"

הוא רץ לפתוח את הדלת, כשראה מהחלון לימוזינה שחורה וארוכה - שהפעם לא בישרה רעות.

המשרת שצלצל בפעמון הדלת הופיע מולם, והוביל מן הלימוזינה נער בחליפת קשמיר ונעליים מסוגננות, מכנסיים מחויטים ושיער מסודר בצורה מושלמת. ולידו נערה שנראתה ההפך המוחלט ממנו - שיער בלונדיני מבולגן, חולצת טי שירט שנראתה גדולה עליה בכמה מידות, ומכנסי ג'ינס פשוטים. היא החיזיקה לפטופ בידה. 

איאן קאברה וקארה פירס - הפכים שמשלימים זה את זו.

הם נכנסו אל תוך האחוזה, איאן מביט סביבו בגועל. "מה עשית למקום הזה, איימי? עם כל כמה שאני מעריך אות- אוך! מה עשית לאוסף המכנסיים שלי! נאלצתי לסבול חייט דוקר במשך שעה בשביל כל אחד מהם! תעשי את החישוב."

קארה צחקה. "באמת, איאן. תירגע. אנחנו בהפסקה, לא?"

איאן הסמיק כמובן - שוב. הוא אהב כשהוא גרם לה לצחוק, בין אם עליו ובין אם איתו. 

קארה השליכה את עצמה על הספה ודן הציע לה חבילת חטיפים.

איאן הביט בהם, מנסה שלא להתחרפן מכל פירור שנפל על הספה, אך בסופו של דבר התיישב לצידה.

"אז מה חדש?" שאל דן בפה מלא.

"א-" איאן לא הספיק לסיים את המשפט לפני שצליל מכונית רועשת במיוחד שנעצרה בדיוק לצד האחוזה, קטע את דבריו.

דן התרומם בחזרה מהספה לפתוח את הדלת. 

דלת המכונית נפתחה בחוזקה, והגיחה ממנה נלי, האומנת לשעבר של איימי ודן.

"התגעגעתם אלי?!" היא צעקה בקול שנשמע בכל השכונה.

דן רץ אליה. "נלי!!"

נלי חייכה, "איפה איימי?"

"בפנים, עם איאן וקארה" ענה דן.

בעוד נלי נכנסת אל האחוזה המפוארת, צלאח א-דין, חתול המאו המצרי של גרייס הסתער על איאן בקריאת מלחמה.

הפעם, הקרב הסתיים כשאיאן שרוט מעט בידו, ושערו המסודר התבלגן לסבך איום של שערות שלא עמדו במקום המושלם.

"אתה תשלם על זה, חתול אכזר!" נזף בו איאן.

קארה צחקה שוב, ומיהרה להוציא כמה פלסטרים שיכסו את פציעותיו של איאן. קרב כזה היה דבר שבשגרה.

"איזה כיף לחזור" אמרה קארה, בעודה מנסה למקם את הפלסטר על שריטותיו של איאן.

איימי חייכה. "חזרנו הביתה. אבל יש עוד קצת עבודה. קהילים הם עם עקשן - כפי שאתם יודעים..."

איימי המשיכה להסביר לפרטי-פרטים את התוכנית המפורטת שלה. הניסיון המדריגלי יצליח, הפעם עד הסוף.

-----------------------------

קצר, כן.

משעמם, רק לפחות כרגע.

נקווה שהמשך יבוא. (ואז יבואו עוד דמויות)