לא כפי שזה נראה

ג'יני לא האמינה למשמע אוזניה כאשר הקשיבה להסברו של הארי על שרביט הבכור. המחשבה היחידה שעברה בראשה הייתה 'איך הוא ידע? איך סנייפ לעזאזל ידע?'. הזיכרונותיה ממנו עלו וצפו, השעות הארוכות שבהן הוא לימד אותה הלטת הכרה, לחש המיוחד שהמציא ואת התוכנית שלו, התוכנית שהיא חשבה שבחיים לא תצטרך להשתמש בה.
ג'יני נזכרה בפעם הראשונה שסנייפ לקח אותה הצידה. 
זה קרה אחרי שיעור שיקויים. היא כבר הייתה מעוצבנת כי סנייפ הוריד לה נקודות בגלל השיקוי שלה, שהיה בצבע תכלת ולא כחול. כאשר נתן לפנסי עשר נקודות על השיקוי הירוק שלה היא כמעט איבדה שליטה. המצב שלה לא היה יותר טוב אחרי שנפלה במדרגות והתיק שלה נקרע. כשמאלפוי אמר לה שגם אם תרקח למשפחה שלה שיקוי שהופך דברים לזהב היא עדין תהיה המשפחה הכי ענייה בהוגוורטס, זה היה הקש ששבר את גב הגמל. כל הזעם והתסכול שלה התפוצצו. לא היה לג'יני אכפת שסנייפ עומד שם ממול, לא היה לה אכפת מהריתוק הענק שבטח תחטוף, היה לה אכפת רק ממאלפוי שהפך לנמייה לבנה מקפצת. כל תלמידי השנה השישית הריעו לה כאשר נקמה במי שהיה מתעלל בהם על בסיס קבוע. 
"וויזלי! למשרד שלי, מיד!" אמר סנייפ. כל האומץ הפתאומי שהיה לה התנדף. ג'יני הייתה מבולבלת. משהו בפנים של סנייפ נראה לה מוזר, היא ציפתה לראות שם כעס או שמחה בגלל הזדמנות להעניש אותה, אך מצאה רק חרדה ועצב. ג'יני לא ידעה למה הוא נראה כל כך עצוב.'זה בטח בגלל מאלפוי' חשבה לעצמה בדרך למשרדו של סנייפ. 
"מופליאטו" מלמל והוסיף, "זהו עכשיו נוכל לדבר בלי שיאזינו לנו".
"מה זאת אומרת?" שאלה ג'יני בבלבול, "אני לא מקבלת ריתוק?".
"לא, את לא מקבלת ריתוק" הוא אמר ונאנח.
"אז למה אני פה?" שאלה ג'יני והוסיפה במהרה, "לא שאני מתלוננת".
"את פה כדי לעזור" אמר כאילו שזה מסביר את הכל.
"לעזור במה?" שאלה בעוד שהיא עדיין מבולבלת.
"לאדון האופל יש תוכנית נגד פוטר ואם היא תצליח, אף אחד לא יוכל לעצור אותו חוץ ממך" אמר סנייפ.
"ממני? מה אני כבר יכולה לעשות? ואתה לא בעצמך אוכל מוות? כי אם כן למה אתה רוצה להביס את אתה-יודע-מי?" שאלה ג'יני, זורקת את הזהירות לכל הרוחות.
"אלף, אני לא אוכל מוות. אני סוכן כפול. ובית, זה גם מה שאת עומדת להיות" ענה סנייפ.
"סוכנת כפולה? אני?" היא אמרה.
"כן, את הולכת להיות סוכנת כפולה" אמר סנייפ.
"שמעתי שהארי אמר פעם שאתה-יודע-מי מבאר הכרה. אם הוא באמת כזה, הוא לא יעלה עלי בשנייה?" היא שאלה.
"אדון האופל באמת מבאר הכרה, אך אני אלמד אותך הלטת הכרה. עכשיו, נגמרו השאלות שלך?" ענה סנייפ, מעט מעוצבן.
"לא, יש לי עוד שאלה אחת. למה אני?" היא שאלה.
"כי הסתכלתי עליך בשיעורי משחק. את תמיד קיבלת את הדמות של הרעה ושיחקת את התפקיד מעולה" אמר סנייפ.
"אבל שם זה היה משחק וזה יהיה אמיתי" היא ענתה.
"זה לא משנה, זה הולך להיות אותו דבר" השיב סנייפ.
"אני מניחה ששום דבר שאני אגיד לא ישנה את דעתך?" שאלה ג'יני.
"לא" אמר סנייפ נחרצות.
"טוב" נאנחה ג'יני, "אז מה התוכנית?".
"התוכנית תלך ככה..."
"אבדה קדברה!"
"אקספליארמוס!"
הצעקות קטעו את קו מחשבתה והזכירו לה מה היא צריכה לעשות. ג'יני נאנחה והתחילה ללכת לכיוונו של הארי. בזכות הפיצוץ אף אחד לא שם לב לאן היא הלכה וגם אם שם לב, למה שזה יעניין אותו?
השרביט של וולדמורט התעופף באוויר בזמן שהיא הכינה את עצמה נפשית למה שהיא עומדת לעשות.
'אני מקווה שיצליח לי כמו באימונים עם סנייפ' חשבה ג'יני. וולדמורט נפל לאחור והארי תפס את שרביט הבכור.
"הגיע הזמן" אמרה לעצמה. עבר רגע אחד של הלם בזמן שההמון קלט שוולדמורט מת.
'חבל שאני לא יכולה לחשוב ככה' חשבה במרירות ומלמלה "מיראנל". האור הירוק המוכר הבזיק לרגע ואז הארי נפל עם חיוך הניצחון על פניו ושני השרביטים בידיו. 
ג'יני נשמה נשימה עמוקה כמו שהיא תמיד עושה לפני הצגה ואמרה "האדון שלי לא הצליח לנצח את הילד שנשאר בחיים, אבל אני כן והוא יהיה גאה בי על כך!". השרביט שלה טפח על ראשה בזמן שהטילה לחש הנגזה.
'נשאר עוד דבר אחד לעשות' חשבה. כשהגיעה לרון, הוציאה ג'יני מכיסה פתק שהכינה אתמול והשחילה אותו לכיס שלו.
'אני מקווה שתאמין למה שכתוב שם, או שלפחות הרמיוני תאמין' חשבה בעודה רצה ליער ומחפשת את מפתח המעבר שלה, 'אני מקווה שתאמינו לכך שאני לא בוגדת'. 

הפרק הקודם		הפרק הבא