ציידי הצללים בהוגוורטס אבן החכמים *גמור*

"ג'ייס?" היא שאלה בהפתעה. "אממ... מה?"

"גם את קיבלת את המכתב המוזר הזה?" הוא הרים את המעטפה הלבנה.

"א..אני לא יודעת על מה אתה מדבר," היא ניסתה לשקר ללא הצלחה.

"נו באמת קליירי," נאנח ג'ייס. "נראה לך שאת תצליחי לשקר לאלוף השקרים שאי פעם היה? ראיתי את הינשוף יוצא מהחלון של החדר שלך."

"אתה לא באמת חושב שזה אמיתי," אמרה קליירי בציניות. "שכל הקשקושים שכתובים במחכב הזה הם אמיתיים."

"אני לא יודע מה זה המכתב המשונה הזה," אמר ג'ייס. "אבל אני כן יודע שינשופים בדרך כלל לא מחזיקים מכתבים במקור ומשמשים כמו יונות דואר."

"ואני חושבת," קראה קליירי וכמעט נעמדה. "שרוב הסיכויים זה עבודה של איזה שד, שד ממש טיפש אם הוא חשב שנאמין למכתב הקשקוש-בלבוש הזה. מה קרה?" היא שאלה את ג'ייס כשראתה את עיניו נפערות. "לא חשבת על זה בעצמך, מר-אלוף-השקרים-העולמי?"

"נו באמת, אין זמן לזה עכשיו," אמר ג'ייס. "קחי את המכתב ובואי לחדר התדרוכים. עכשיו!"

"אתה חושב שזה נסיון התקפה של שד?" שאלה קליירי בעודם הולכים במסדרון במהירות לכיוון המעלית.

"משהו כזה," אמר ג'ייס. "צריך להראות את זה לאנשים שמבינים בזה יותר ממנו, הם יחקרו את המכתב הזה ואולי יצליחול זהות את חותמת השד."

"את חותמת המה?" נשמע קול מוכר מאחוריהם. ג'ייס וקליירי הסתובבו באחת.

"מריס," קראה קליירי בהקלה.

"על איזה חותמת שד אתם מדברים?" שאלה מריס, אימה של אלק איזי ואימו החורגת של ג'ייס.

"קיבלנו מכתב מוזר," אמר ג'ייס. "שד התפרץ לחדר שלנו, הוא לבש צורה של ינשוף. יכול להיות שהוא מסתובב עכשיו ברחבי המכון."

"שד בצורת ינשוף?" שאלה מריס וגבותיה הצתמצמו. "עם מכתב?"

"המכתב היה סתם שטויות," קטעה אותה קליירי. "יש שד במכון עכשיו."

"בואו אותי," הורתה מריס. היא הלכה במהירות בעוד ג'ייס וקליירי רצים בעקבותיה.

הם נכנסו למעלית. "אפשר לראות את המכתב?" שאלה מריס בשיניים חשוקות.

קלירי הושיטה לה את המכתב. "את יודעת לזהות חותמת שד על חפצים?"

"אין במכתב הזה שום חותמת של שד," אמרה מריס. עיניה הצתמצמו לשני פסים ככל שהיא המשיכה לקרוא.

"אז זאת אומרת שינשוף פשוט נכנס לנו לחדר והביא לנו מכתב?" שאל ג'ייס.

דלתות המעלית נפתחו ומריס כמעט דחפה אותם קדימה. הם הגיעו לאולם האימונים ממנו קליירי 'ברחה לפני רבע שעה' אלק התאמן עם הקשת שלו ואיזי הייתה עסוקה בלחבוט בשק אגרוף שכתוב עליו 'וולנטיין'.

"תשארו כאן," הורתה מריס. "תכף נחזור." והיא יצאה וטרקה את הדלת.

"מה זאת אומרת נחזור?" שאל ג'ייס. "למי היא מתכוונת?"

"קליירי, רוצה להתאמן?" קראה איזבל מן הקצה השני של האולם.

"לא תודה," קראה קליירי בחזרה. "הרגע התקלחתי."

אלק ירה במטרה האחרונה והתקדם לעברם. "מה קרה?" הוא שאל בסקרנות. "אימא הייתה נראית ממש לחוצה, מה עשית הפעם, ג'ייס?"

"היי, הפעם זאת לא אשמתי," אמר ג'ייס והרים את ידיו להתגוננות.

"שד ממש מטומטם הביא לנו פיתיון בצורת מכתב שכתובים בו שטויות,” אמרה קליירי.

"ומריס סוג של לקחה ברצינות את מה שכתוב שם,” השלים ג'וייס את קליירי.

"מה היה כתוב שם?” שאלה איזבל בהתעניינות.

"ממש שטויות,” אמר ג'ייס. “למה השד הזה חשב שאנחנו נאמין לזה גם?”

"עובדה שאימא האמינה,” אמר אלק.

"היה כתוב שם שאני וג'ייס מוזמנים לבית ספר של קוסמים באנגליה.” אמרה קליירי.

"מה?” קרא אלק.

"למה אנגליה?” שאלה איזבל. “בטח יש גם בניו יורק בית ספר כזה, לא?”

"לא יודע,” אמר ג'ייס. “אבל את לא לוקחת ברצינות את מה שכתוב שם?”

"מי אמר שזה בכלל שד?” שאלה איזיבל.

"אה, אז באמת ינשוף נכנס לי לקליירי לחדר והביא לנו מכתב שבו נודע שאני וקליירי קוסמים?”

"לא יודעת?” איזבל משכה בכתפיה. “אבל אם אימא לקחה את זה ברצינות אז יש סיכוי שזה רציני, לא?”

"זה בחלט רציני,” נשמע קול מאחריהם.

קליירי הסתובבה בהפתעה. רוברט, אביהם של אלק איזי וג'ייס עמד שם.

"ג'ייס, קליירי, בואו איתי.” הוא אמר בחומרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא