מי את נגיני?!

מייקל הוא עובד משרד הקסמים כבר 15 שנה.

הוא התחיל בתור מנקה, ולאט לאט עלה בדרגה. כיום הוא נושא (ולא בגאווה רבה) את התפקיד הסודי והמשונה ביותר במשרד הקסמים.

"מייקל" קרא קול לחוץ מעבר לדלת המשרד של הבוס.

"כן"? ראשו של מייקל הציץ בפתח דלת.

"תראה" אמר הבוס והציג למייקל מין תמונה של עין, היא היתה פתוחה כמעט לגמרי. "וולדמורט כמעט על סף יקיצה, אני חושב שכדאי שתצא לשם, כדי שהוא לא יחשוד"

"כן, אתה צודק" אמר מייקל בעייפות. הוא לגם שלוק אחרון וקולני במיוחד מכוס הקפה שלו ונכנס אל חדר השרותים הצמודים למשרדו של הבוס.

אחרי שתי דקות נשמעו על דלת השרותים מבפנים טפיחות קטנות וחלושות.

"אה, שכחתי שאתה לא יכול לפתוח את הדלת לבד" מלמל הבוס וקם מכיסאו, ניגש אל דלת השרותים ופתח אותה.

מייקל כבר לא היה שם. או יותר נכון, הוא היה שם, אבל לא בצורתו המקורית. מחדר השרותים הקטן זחלה לה עכשיו נחשה ארסית גדולה.

הבוס המשיך לקרא לו מייקל גם כשהוא היה בתור אנימגאוס, אבל בפי וולדמורט ומכריו היא נקראה נגיני.

"יאללה, תיכנס לאח" אמר הבוס בחוסר סבלנות. מייקל זחל ליד האח, חיכה שהבוס יפזר חופן של אבקת פלו, ימלמל משהו, ואז הוא נכנס אל הלהבות הירוקות וב'פופ' קטן נעלם.

העובדה שמייקל עשה את זה כבר 14 שנה ברצף כל בוקר לא שינתה את הבחילה שגאתה בו בכל פעם שהוא הסתחרר כך בין האחים.

אחרי שתי דקות הוא נפל אל תוך אח אחרת. מייקל הציץ אל החנות לממכר עשבים שוטים, בדק שאין אף אחד שרואה אותו, ויצא החוצה אל הרחוב המוכר.

הוא תהה לעצמו, כמו בכל יום, למה לעזאזל ולדמורט החליט לגור במקום כל כך חם, צחיח ושומם, הוא נכנס אל תוך שדה חיטה גדול וזחל באיטיות אל עבר הטירה המפחידה שעמדה שם, מקום משכנו של וולדמורט.

"נגיני" שמע מייקל את קולו של וולדמורט קורא ברגע שנכנס אל הטירה. הוא זחל במהירות על המעקה אל חדר השינה של וולדמורט ונכנס.

"הו, הנה את" קרא וולדמורט בחביבות "יצאת לטיול קטן"?

"ססס" לחשש מייקל כתשובה. מאז שוולדמורט אימץ את מייקל-נגיני לחיית המחמד שלו, משרד הקסמים הבין שכל הענין על זה שוולדמורט מדבר לחשננית זה חירטוט אחד גדול.

מייקל הודה שאין שום משמעות מילולית ל"ססס" שהוא עושה, ושוולדמורט רק ממציא מה שהוא רוצה, כתגובה.

בכל מקרה, על מייקל- נגיני שלנו עבר יום משעמם במיוחד. הוא נאלץ לסבול שעתיים שלמות את אצבעותיו הארוכות של וולדמורט שליטפו אותו כשהם ישבו יחדיו לצפוץ בסרט "לשבור את הקרח" (הסרט האהוב על וולדמורט)

אבל כשהגיעה שעת ארוחת צהריים, כשוולדמורט קרא לנגיני להגיע לחדר האוכל, מייקל הבין שיהיה טיפה יותר מענין היום.

זה קרה בערך אחת לחודש. וולדמורט היה תופס את אחד ממתנגדיו (היה לו מצב רוח הכי טוב כשזה היה הילאי) והתעלל בהם כאהבת נפשו. ואחר כך, כשנמאס לו, הוא היה נותן אותם לנגיני לאכול.

מייקל ידע כבר בעל פה מה עליו לעשות, ולמרות זאת הוא קצת התרגש כשוולדמורט פקד עליו לאכול את האישה הצעירה שישבה כפותה לכיסא.

מייקל זחל, התקרב אליה, לחש"סססס" ואז פתח את פיו גדול ככל שיכל (וכפי שאני מקווה שאתם יודעם, לנחש אין עצמות או שרירים בפה ולכן הוא יכול לפתוח אותו ממש ענק) ואז "בום" הוא בלע אותה בבת אחת, שלמה וחייה.

האישה פקחה את עינייה לאט. טוב, בהחלט לא ככה היא דמינה את גן עדן. אולי אלוהים שלח אותה לגיהנום בגלל שהיא ריכלה היום על השכנה שלה? היא תהתה

זה בטוח היה נראה יותר כמו גיהנום מאשר גן עדן. היא שכבה, צמוקה כולה בתוך משהוא צר ורירי. כמעט לא היה לה אויר לנשום. ואז הדבר הזה, שבתוכו שכבה החל לנוע!

היא הרגישה איך הלב שלה דופק במהירות "מוזר" היא חשבה לעצמה "לא ידעתי שכשמתים מרגישים את הלב דופק עדיין"

מייקל חיכה בקוצר רוח שוולדמורט ילך לישון צהריים, ואז מהר ככל שאפשר למהר עם אישה חייה לך בתוך הבטן, הוא זחל שוב אל החנות ללמכר עשבים שוטים.

בעזרת יריקה מייקל פיזר באח אבקת פלו אמר"ססס" (ידעתם שהאח מבינה לחשננית?) ונחת, ולא ממש ברכות באח במשרדו של הבוס.

"שוב הוא האכיל אותך"? רטן הבוס והרים את שרביטו הכן כדי לכשף את האיש ישר בכישוף השתקה. מנסיון שלו שהם תמיד צורחים כשמייקל מוציא אותם..

"יאללה, תקיא אותו" פקד הבוס.

מייקל פתח שוב את פיו הנחשי לגודלו הענק והקיא החוצה את האישה, שהספיקה לפלוט צווחה קטנה לפני שהבוס הטיל עליה כישוף השתקה.

"אה, זאת אישה" ציחקק הבוס והתקרב אליה קצת.

מייקל זחל אל השרותים ויצא משם אחרי דקה, שוב בצורתו האנושתי. "תוריד ממנה את ההשתקה" הוא אמר לבוס וסיים לכפתר את חולצתו.

"קודם כל את צריכה להבטיח שלא תצרחי" הוא אמר לאישה באצבע מונפת. האישה הנהנה והבוס הסיר את הכישוף.

"אני צריכה להתקלח" אמרה האישה במהירות ברגע שהוסר הכישוף. אני בהחלט מבינה למה היא התכונה בהתחשב בכך שהיא היתה מכוסה כולה בריר.

"כן ברור" גיחך הבוס ושלף מהארון לידו כמה בגדים במיוחד בשביל מקרים כאלו...

וזה, שם תם ונגמר סיפורינו על נגיני...

כיום מייקל עובד כמוכב באותה חנות לממכר עשבים שוטים, במקומו נמצא עובד חדש במשרת נגיני שנקרא זכריה סמית'.

והבוס והאישה התחתנו להם, הלידו ילדים והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.

טוב, אני חושבת שהבנתם שהרעב לא עושה טוב לבן אדם, בהתחשב בפיקצ'ר המוזר שכרגע יצא מתחת ידי (נכתב בצום)

נ.ב.- הפיקצ'ר מדורג PG  כי.. טוב, אתם מבינים לבד... בליעת בן אדם בעודו חי... והכי גרוע- וולדמורט רואה "לשבור את הקרח"!