וילכו פרד וג'ורג'

קרדיט לחברה שלי על הרעיון והחלק הראשון של הפרק.

אני ביטאתי את החלק שלה והוספתי את החלק האחרון.

הפרקים הבאים יהיו שלי.

וילכו פרד וגורג אל מחוץ למגדלם. ויעברו במיסדרונות ובחוצות, וילכו אל היער האסור.

ויכנסו אל בין העצים, ויפתחו את תרמיליהם, ויוציאו מקלותיהם ויניפום.

והנה בני כלאיים ניצבים מעליהם שתחילתם אדם וסופם סוס.

ויאמרו אליהם בני הכלאיים "המאדים שלחנו אליכם להזהירכם מפני פרידה כואבת ואוזן קשבת".

ויהי בשמעם דברים אלו, גיחכו בליבם וקרצו בעינם בהחשיבם כל זאת לדברי בטל.

ויסובו ויחזרו למיגדלם. ובדרכם ,הנה הם רואים את פילצ' השרת בא למולם ופניו חרון וזעם.

ויאמר להם "מה זאת בידיכם?"

ויענוהו "אין זאת כי אם מיקסם שוא, ואין בידינו מאום".

ויתמלא חימה, ויען ויאמר "ואתם משטים בי מיתמול שילשום!!" ויהדפם בכח זרועו ללשכתו אשר באותו מקום.

ויזהירם לבל יגעו בכל אשר יראו ויסגרם על מנעול ובריח.

וגברת נוריס צופה ויודעת את כל אשר נעשה.

ויהי במחורת אותו היום, וירדו פרד וג'ורג' ממגדלם אל מקום התאספות הציבור בבוקר.

ויקחו אל צלחותיהם מכל טוב הארץ. ויקחו מאכלת אשר תעזור להם לאכול.

ויאכלו, וישבעו, ויגהקו, ויגרפססו.

ויען כי תלמידים הם, ונצטרכו ללכת אל לימודיהם. אולם, לא מתמול נולדו הם, וידעו כי בקסמיהם יכולים הם לעולל תהו ובוהו וחושך על פני הארץ.

ויצחקק פרד ויאמר אל אחיו "יען כי תקפני השיעמום, אתן נא ביד עבדי דבר מתיקה ויאכל עבדי, וידמם". ויתן פרד ביד אחיו דבק מתיקה, ויאכל ג'ורג' מצד אחד ויתחל לדמם.

ויצווח המורה אשר בקתדרה. וישלח את ג'ורג' אל המרפאה.

ויאמר פרד לעצמו "פשלה יצאה תחת ידי, והלא היה ברצוני לצאת גם".

ויחקור פרד במוחו בחיפוש אחר רעיון. והנה, עלה בו אחד...

		הפרק הבא