הפוני הקטן שלי- הדור הבא

ברוכים השבים, קוראים נכבדים. אז, יש לנו פרק חדש! אני מקווה שאתם מתרגשים כי אני מתרגשת! קריאה מהנה!

"אתם לא יכולים להפריד בינינו!" קראו שני הסייחים עם דמעות בעיניהם, זוג עיני טורקיז וזוג עיניים זהובות.

הם אמרו את המשפט הזה לזוג סוסי פוני בוגרים, האחד מהם פוני בדולח* כחול שרעמתו וזנבו המסודרים הבהיקו בגוונים של צהוב,

והשניה היתה חד קרן ורודה, עם רעמה וזנב באדום ולבן ועיניים זהובות ממוסגרות במשקפיים.

"הו, אנחנו לא מפרידים ביניכם," ענה להם פוני הבדולח, "סאן ריי יבוא לבקר הרבה פעמים."

"איך אתה משווה בכלל!" התייפחה הסייחה הצהובה, "ביקורים לחיים שלמים של חברות!

לא יהיה לנו זמן לשחק משחקים ביחד, לשיר שירים ביחד, לקרוא ספרים ביחד!

איך אני אוכל לצייר כשהוא לא יעמוד מולי בתור מודל? איך אתם מסוגלים לעשות את זה כשאתם יודעים שבזכותו השגתי את חותם הבינה שלי?"

היא הצביעה בפרסתה על ירכה, שם היה סמל מצויר של מכחול שקצהו צבוע באדום.

"כן," הוסיף הסייח הכתום ביבבה, "מה שהיא אמרה!"

הוא חיבק את חברתו ושניהם פרצו בבכי.

"אני לא מבינה, סאן ריי, אתה לא שמח שתוכל לראות שוב את אחותך?" שאלה אותו החד קרן,

"אתה תלמד איתה באותו בית ספר. ואת, צבעונית, את לא שמחה בשבילו שהוא ילמד במקום שהנסיכה טווילייט בכבודה ובעצמה המליצה עליו?"

"אמא שלך צודקת, סאן ריי," הסכים איתה פוני הבדולח, "הרי היית כל כך מאוכזב כשלא התקבלת לבית הספר לקסמים של הנסיכה.

עכשיו אתה תלך לבית הספר לחברות, ואתה יודע איך אומרים- חברות היא קסם!"

הוא חייך חיוך רחב, מרוצה מההברקה של עצמו.

"אני לא צריך ללמוד על חברות," מחה סאן ריי.

"כן!" הסכימה איתו צבעונית, "יש לנו יופי של חברות ואתם הורסים אותה!"

"אנחנו לא הורסים שום דבר," ענתה אמא של סאן ריי, "אני יודעת מניסיוני שחברויות יכולות להחזיק מעמד גם ממרחקים ארוכים."

"כן, קח אותנו לדוגמה," אמר פוני הבדולח, "במשך שנים רק התכתבנו ותראה אותנו עכשיו: אנחנו נשואים!"

"איכס, אבא," העווה סאן ריי את פניו, "אני לא רוצה להתחתן עם צבעונית!"

"אז למה אתה לא מוכן להיפרד ממנה?" שאל אותו אביו בערמומיות.

"אני יכול להיפרד ממנה!" אמר סאן ריי במהירות והפסיק לחבק את חברתו.

היא נעצה בו מבט זועף.

"אתה ברצינות מוכן להקריב את החברות שלנו רק כדי שאבא שלך לא ירד עליך?" היא שאלה אותו.

"אני לא מקריב שום דבר, אני אשלח לך מכתבים וכאלה. והם לא יהיו רומנטיים בשום צורה," הוא הבהיר.

"אנחנו שמחים ששינית את דעתך, בן," אמר אבא של סאן ריי ופרע בחיבה את רעמתו הכחולה של בנו.

"צבעונית, למה שלא תעזרי לסאן ריי לארוז את החפצים שלו?" הציעה אמא של סאן ריי.

צבעונית רטנה בתסכול.

"בסדר, היא אמרה, "אבל אם אתה מוצא בתוך הדברים שלך פתק שכתוב עליו "החבר הכי גרוע בעולם" אל תתפלא, סאן ריי."

***

חבורה של סייחי בדולח התאספה ברציף של הרכבת כדי להיפרד מסאן ריי לשלום.

צבעונית בלטה ביניהם בזכות רעמתה וזנבה שבהקו בגוונים של אדום.

"תעשה חיים, סאן ריי!" אמר סייח אחד.

"תלמד הרבה!" ייעצה לו סייחה ממושקפת.

"הלוואי שתבכה בכל פעם שתיזכר בי!" איחלה לו צבעונית.

הסייחים התאחדו לחיבוק קבוצתי אחרון ואז סאן ריי עלה לרכבת עם הוריו.

הוא הרחיף אחריו את המזוודה שלו בעזרת הקרן שלו, מה שמיד הקיף אותה בהילה כחולה, אך אחרי כמה צעדים הקסם נשבר והמזוודה נפלה לארץ.

אמא שלו העלתה אותה מחדש בהילת הקסם האדומה שלה והניחה אותה בתא המטען מעליהם.

"אל תדאג, תוכל לשפר מאוד את יכולת הקסם שלך כשתהיה שוב עם אחותך," היא אמרה לסאן ריי שהקדיר את פניו.

הרכבת יצאה לדרך.

סאן ריי הביט בנוף המתחלף בחלון עד שהרכבת נעצרה באחת התחנות.

שני פונים מבוגרים וסייח אחד עלו לקרון.

סאן ריי הסתכל.

הסייח היה פגסוס אדמדם בעל רעמה בצבע בורדו וחותם בינה בצורת כנף. הוא הרכיב משקפי שמש שחורים.

"הי, רוצה לשבת כאן?" הציע סאן ריי בקול והחווה בפרסתו לעבר המקום הפנוי לידו.

הסייח האדמדם התעופף אל המושב והעביר את משקפי השמש אל מצחו, חושף זוג עיניים תכולות.

"איך קוראים לך?" שאל אבא של סאן ריי בידידותיות, "אני בדולח פרסה ואלה אשתי תות שדה והבן שלנו, סאן ריי."

"רוברום," ענה הסייח האדמדם.

"אדום בפונית עתיקה," פירשה תות שדה והיטיבה את משקפיה, "שם מעניין."

"שיהיה," אמר רוברום באדישות, "אז, לאן אתם? אני לפוניוויל."

"איזה קטע! גם אנחנו!" התלהב סאן ריי, "אתה לומד בבית הספר לחברות?"

"במקרה כן," ענה רוברום, "אני יכול להראות לך את המקום אם אתה עומד להיות שם."

"מגניב!" קרא סאן ריי. השניים החליפו כיפים.

"אתה מכיר את בוהק השחר**, הבת הגדולה שלנו?" שאל בדולח פרסה את רוברום, "גם היא לומדת בבית הספר."

"אה, היא מהגדולים," ענה רוברום, "שמעתי שהיא נפגשה עם ריינבו דאש, הקפטן של הוונדרבולטס***."

"הוונדרבולטס!" אמר בדולח פרסה והנהן, "זאת לא הקבוצה ההיא של הפגסוסים האלה שעושים פעלולים?"

"פעלולים?" חזר רוברום, "הם עושים טיפה יותר מסתם פעלולים. הם המעופפים הכי חשובים של אקווסטריה!"

"אני מבין שאתה רוצה לפגוש אותם בעצמך, הא?" הבין בדולח פרסה.

"לפגוש אותם זה יהיה נחמד," הודה רוברום, "אבל אני רוצה יותר מזה: אני רוצה להיות אחד מהם!"

הוא רפרף בכנפיו מהתרגשות.

"טוב, אין סיבה שלא תהיה!" אמרה לו תות שדה בחיוך.

משום מה רוברום השתעל.

"כן!" הוא אמר לבסוף, מחייך חיוך מזויף, "אין שום סיבה."

סאן ריי נעץ בו מבט חשדני, אך אז הוא משך בכתפיו ועזב את הנושא.

אחרי זמן מה של נסיעה הרכבת נעצרה בפוניוויל ובדולח פרסה, תות שדה, סאן ריי ורוברום ירדו ממנה. סאן ריי שוב נשא את המזוודה שלו בקסם.

חד קרן ורודה בעלת עיניים כתומות, רעמה וזנב בגוונים של זהב וחותם בינה של שמש זורחת דהרה אליהם וחיבקה את בדולח פרסה, תות שדה וסאן ריי.

"אבא! אמא! אח קטן! כמה טוב לראות אתכם!" היא אמרה בשמחה והחליקה בפרסתה את רעמתו הכחולה של סאן ריי.

"כל כך טוב לראות גם אותך!" קרא בדולח פרסה, נרגש.

"חבל שאנחנו לא יכולים להישאר איתך לנצח, מתוקה שלנו, אבל אנחנו צריכים להספיק את הרכבת חזרה לאימפריית הבדולח," אמרה תות שדה, "למה שלא תראי לאח שלך את פוניוויל?"

"רעיון טוב!" הסכימה בוהק השחר. היא העבירה את המזוודה של סאן ריי לאחיזתה בהילה כתומה של קסם.

היא שמה לב לרוברום, "הי, אתה מבית הספר, נכון? למה שלא תעזור לי עם הסיור?"

"יאללה," הסכים רוברום ושלושתם יצאו לדרך.

סאן ריי הסתכל סביבו בסקרנות וראה משהו מוזר.

המשך יבוא...

*במקור ,Crystal Pony סוס פוני שרעמתו וזנבו מבהיקים כמו אבני חן ועיניו נוצצות באופן שונה משל שאר סוגי הפוני,

בחרתי לאמץ את התרגום כפי שהוא בדיבוב לעברית כי בדולח זה באמת קריסטל. אם בכל זאת תעדיפו שאכתוב פוני קריסטל אין לי בעיה.

**במקור Luster Dawn, לא ידעתי איך יתרגמו את השם לעברית כי היא מהפרק האחרון ולא רציתי לכתוב לאסטר כי זה דומה ללסטר ולסטר זה שם של בנים.

***איזה תרגום אתם מעדיפים, רעמי הפלא, ברקי הפלא, עדיף להשאיר את זה וונדרבולטס או בכלל משהו אחר? ספרו לי בתגובות!

הפרק הקודם		הפרק הבא