מלך האריות- פרודיה

"אני כל כך מתרגשת" קירקרה סראבי בקול מאושר.

"למה את מתרגשת"? בירר מופסה.

"אולי בגלל שנולד לנו בן"?! התעצבנה סראבי "בכלל לא אכפת לך"!

"ברור שאכפת לי" הצטדק מופסה "אני פשוט עיף"! הוא פתח את פיו ופיהק בנהמה גרונית.

"איך אתה בכלל יכול להתלונן על עיפות"?! צווחה סרבי "אני ילדתי! ועוד בלי אפידורל"!

"טוב, שקט עכשיו, הבבון עוד מעט מגיע, כדאי שנראה טיפה יותר אוהבים" אמר מוספה בשקט.

"בסדר" נהמה סראבי ברוזג "אבל חכה חכה מה אני אעשה לך אחר כך" היא לחשה בשקט באוזנו כשמופסה חיכך את רעמתו בשלה, בגילוי חיבה, מכיוון שהבבון כבר טיפס בקלילות על הסלע והתקרב אליהם.

"או, שלום לך רפיקי" אמר המלך בחביבות מזוייפת. "בבקשה תעשה את זה מהר, אני מת מעיפות" הוא אמר בשקט לאוזנו של הקוף, כשזה חיבק אותו.

"אני אשתדל" ציחקק רפיקי. הוא התנתק מהחיבוק.

"אז איפה הרך הנולד"? הוא שאל את הזוג המלכותי, שרק עין חדה יכלה לזהות את מבטי הכעס שמתחת לפרצוף האצילי שעטו על עצמם.

"בדיוק כאן" אמרה סראבי ופתחה את ידה.

"אווו" קרא רפיקי והניח את ידו על פיו בהפתעה "אתם בטוחים שזה שלכם"?

"כן, למה, יש בעיה"? ביררה סראבי בחרדה.

"לא.. פשוט... הוא נראה יותר כמו ממותה מאשר גור אריות" אמר רפיקי בקול דרמטי.

"ממותה"?! תהתה סראבי בקול "הוא לא נראה כמו ממותה"!

" 'סתכלי על האף" אמר רפיקי והצביע על בנה "ממש כמו ממותה. וגם השיער" הוא ליטף את הקוצים על ראשו של הגור "זה לא רעמה של אריה! אתם לא רואים שזו ממש ממותה"?

"אוי" פלטה סראבי "אז מה נעשה"?

"אל דאגה" אמר רפיקי "אני אעשה כישוף קטן להסרת האף ואתם תשתדלו לגזור לו את השיער, וככה הוא לא יראה ממותה".

"אוקי" אמר מופסה "אז תעשה את הכישוף. אבל תעשה את זה מהר, למה כל העם כבר מחכים להכתרה".

"הנה, הנה" מילמל רפיקי. הוא פתח אגוז קוקוס, טלטל אותו מעל ראשו של הגור המסכן, מלמל כמה מילים מוזרות ואז לקח חופן של חול ושפך על פני הגור המפתע.

"אפצ'יייייייייי" עשה הגור. "לבריאות" אמר מופסה.

"יאכס" קרא רפיקי בקול ומחה מאפו חתיכת חננה.

"אדוני" קרא זזו הציפור המלכותי שהתעופף מעל ראשיהם "העם משתחווה, כדאי שתתחילו בטקס"!

"אוקי" אמר רפיקי. הוא הרים את הגור בידיו "אוח, כמה הוא שוקל"! הוא גנח ודידה אל קצה הצוק.

קולות רמים של שלל חיות נשמעו מלמטה כשרפיקי הרים את הגור גבוה ככל שיכל עם כל כובדו.

"נו כבר, למה הם לא פותחים את השמיים, כבד לי" לחש רפיקי לעצמו "נו כבר, מהר, מהר, אני מת מהכובד"!

ואז זה קרה, העננים נפתחו וקרן שמש הציצה על הגור.

"או, סוף סוף" נאנח רפיקי. ואז הסתובב וחזר אל הזוג המלכותי.

"סימבה שלי"! קראה סראבי.

"לא סגרנו שקוראים לו טמפרולו"? בירר מופסה.

"החלפתי לסימבה, זה יותר יפה" ענתה סרבי.

"לא מסכים!" התנגד המלך "אם כבר אז הוא יקרא סימבה טמפרולו"!

"אוקי בסדר" ענתה סראבי ברוחב לב "סימבה טמפרולו שלי"! היא לחשה אליו.

"מוחעחעחעחע" צחק רפיקי לעצמו בזדוניות "כמה קל לעבוד עליהם. עלק ממותה.."

הוא ישב עכשיו על ענפי העץ שלו וצחק על טיפשותם של הזוג המלכותי. סימבה היה נראה בדיוק כפיר (גור אריות). והוא, בדיבור אחד קטן גרם להם לחשוב שהוא ממותה.

זה כל כך הצחיק אותו עד שהוא קם, ובמצב רוחו המעולה הוא צייר ציור של הגור סימבה, עם קו החול על ראשו. כדי שכל צאצאיו הבבונים יזכרו איך הוא בעצמו עבד על המלך והמלכה!

		הפרק הבא