ארבעת הכוחות

פאנפיק המשך ל"מלחמת הבתים".

מלחמת הבתים נגמר  בכך שלמרות כל מה שהיה, וולדמורט ממשיך לעשות צרות.
דמבלדור חי.

אני ממליץ את הפאנפיק הזה לכל אלה שכותבים פאנפיקים על קוסמים ישראלים. בפאנפיק הזה אני אכתוב בעז"ה את הפיתרון שלי ל"גיור הארי פוטר"

תהנו (אני מקווה ;))

 אל תשכחו להגיב;)

~~~~~~~~~

אריה פקח את עיניו. לא לקח לו רגע להזכר איפה הוא, כמו בפעמים הראשונות.
הוא כבר חודש נמצא אצל דודיו האנגלים.

הוא נטל ידיו וצחצח שיניו.

דודה לאה כבר הייתה במטבח.

 "בוקר טוב אריה"

 "בוקר טוב דודה לאה. אני זז לשחרית."

הוא יצא אל אוויר הבוקר הקר של השעה שבע באנגליה וצעד לעבר השטיבלעך. שקית התפילין אחוזה בידו.

תפילת השחרית הייתה כמו כל תפילת שחרית. הוא השתדל לכוון. בברכת "רפאנו" הוא פרץ בבכי, וב"יהי רצון" אמר "ותשלח רפואה שלימה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף לחולה: רבקה בת עליזה" אמו.

כשהוא חזר לבית דודיו, כבר כל בני דודיו החמודים היו ערים.

שלושת הזאטוטים התנפלו עליו כשנכנס וכמעט הפילו אותו.

דוד, הבכור שלהם, בן הכמעט-11,ישב על הספה.

דוד נולד בישראל. לפני שהם עברו לאנגליה.

אריה לא זוכר את זה, זה היה לפני תשע שנים. כשהוא היה בן חמש.

דוד התכונן ללכת לבית הספר. זה השבוע האחרון של הלימודים.

אריה לא הלך לבית הספר. הוא גר בכלל בישראל. הוא פה בגלל אמו, שחלתה במחלה קשה, והוצרכה לטוס לאנגליה לשם טיפולים. היא טרם פקחה את עיניה.
האמת היא שהוא כן חושב על למצוא מוסד לימודי מתאים לו באיזור. לא זה שדוד הולך אליו. דוד ומשפחתו היו חילונים. הוא היה חרדי.
אבל חסרים מוסדות חרדים באנגליה?

הוא הצטרף לארוחת הבוקר.

 "שמעת משהו מאמא?"
הוא דיבר בכוונה באנגלית, כי אז הוא יכול לפנות לדוד ולדודה בו-זמנים, בלי הטיות של זכר ונקבה.

דוד משה שישב לידו, שפשף את כתפיו בחיבה.

 "מצטער אריה. אין שינוי"

אריה נאנח וחזר לסנדוויץ'.

דודיו החליפו ביניהם מבטים עגומים.

 "בצהריים אני אסע אליה."
אמר אריה בפה מלא.

 "אני אקח אותך!"
הבטיח דוד משה.

 "אתה בטוח שזה לא קשה לך?"

דוד משה הרים עליו אגרוף באיום.
"מה נראה לך?"

 "אוקי. אוקי."
צחק אריה.
 "אני הולך קצת לנוח. הלכתי לישון מאוחר הלילה. ביי דודי!"

דוד נופף לו לשלום מעם הדלת, חמוש בתיק בית ספר.

אריה צעד לעבר חדרו.

		הפרק הבא