האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים


פנסי פרקינסון – שדכנית

פנסי מנסה לשדך בין מיליסנט ורון, תוך כדי שהיא מתמודדת עם רגשותיה להרמיוני. הארי ודראקו מתנגדים לכל ההתרחשות (או, שלא?)



כותב: הרמיוני האחת והיחידה XD
הגולש כתב 23 פאנפיקים.
פרק מספר 1 - צפיות: 249
5 כוכבים (5) 4 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: pg13 - זאנר: רומנטיקה הומור - שיפ: רון/מיליסנט הרמיוני/פנסי הארי/דראקו - פורסם ב: 06.08.2020 - עודכן: 08.08.2020 המלץ! המלץ! ID : 11418
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק בכתיבה

פנסי פרקינסון שנאה שיקויים!

וכן, היא ידעה שזו לא הדעה הרווחת בקרב חבריה הסלית'רינים. אבל, מה לעשות? היא לא אהבה לערבב חומרים מוזרים ולראות אותם משנים צבעים, היא שנאה שהכול צריך להיות מדוד ומדויק ויותר מהכול – היא שנאה לעבוד עם הארי פוטר, הגולם הזה!

פנסי נאנחה בייאוש. למה היא תמיד מקבלת את הגריפינדורים דפוקים?! טוב, כל הגריפינדורים היו די דפוקים, אבל היא הייתה בסדר עם לקבל את גריינג'ר בתור בת זוג לשיעור. חיוך קטן הופיע בזווית פיה, כשחשבה על כך. היא, כמובן, חייכה רק בגלל המחשבה, שזה שיפור לעומת המצב הנוכחי! היא נענעה את ראשה והדחיקה את המחשבות.

כחמש דקות לפני הצלצול, פוטר האידיוט הצליח לפוצץ את השיקוי שלהם. פנסי הביטה בו בזעם וסירבה לעזור לו לנקות.

כשהשיעור הסתיים, היא קמה ממקומה והתיישבה בכבדות על השולחן של חברתה הטובה, מיליסנט. מילי, לעומתה, הייתה נראית זורחת מאושר. פנסי כחכחה בגרונה, כשראתה שחברתה לא מפנה אליה את תשומת הלב הדרושה, ובמקום זאת, ממשיכה לפטפט עם האפס הגריפינדורי, שהיה בן זוגה לשיעור, רון וויזלי. מילי הסתובבה אליה בהפתעה, לחייה סמוקות ומחויכות. פנסי הרימה גבה, כדי להדגיש את חוסר ההסכמה שלה. וויזלי קם ממקומו באי נוחות ולקח את השיקוי איתו.

"אמממ, טוב, אני..." הוא מלמל," כן, אז, אני אלך להגיש את זה לסנייפ," הוא גירד בראשו ותוך שנייה נעלם משם.

פנסי חייכה בהקלה. "איזה אפס!"

למרבה הפתעתה, מיליסנט הביטה בה בכעס. "הוא, דווקא, ממש..." היא הביטה במבוכה לצדדים והוסיפה, בלחש, "חמוד."

פנסי הרימה גבה פעם נוספת.

מילי אספה את הציוד שלה במהירות וגיחכה בעצבנות, כשהן התחילו להתקדם לעבר היציאה. "כן, הוא... היה לנו ממש נחמד היום."

פנסי הביטה בה, בפקפוק.

"באמת!" קראה מילי. "אמממ..."

הן יצאו מהכיתה ונעמדו בפינה שקטה במסדרון. פנסי הביטה בה בציפייה, מחכה שתסביר את עצמה. מילי העבירה משקל מרגל לרגל ונראתה לחוצה. היא חיבקה את ספריה בחוזקה.

"הסתדרנו ממש טוב בשיעור," היא אמרה, לבסוף, בחיוך חולמני, "והצלחנו להכין את השיקוי! לא התווכחנו בכלל, דיברנו הרבה..."

פנסי לא נראתה משוכנעת.

מילי כיווצה את גבותיה. "פנסי, יש לך בעיה עם זה? זה בגלל שהוא גריפינדורי?" היא שאלה, בחשש.

"לא!" צחקה פנסי. ואז, הסבירה, בטון רציני יותר, "אין לי בעיה עקרונית עם גריפינדורים. זה, פשוט... הוא לא עט-הנוצה הכי מחודד..."

"יש לו, דווקא, בדיחות ממש שנונות!" קראה מילי.

פנסי צקצקה בלשונה ונענעה בראשה. "מיל... וואו!" היא אמרה. "את בקושי מכירה אותו וכבר מגנה עליו! דיברתם, בסך הכול, שעה."

מילי שילבה את ידיה. "והיה לנו ממש כיף בשעה הזו!"

פנסי ניסתה להניח יד על כתפה, אך היא זזה אחורנית. היא הביטה במילי במבט רציני. "מיל, אם את מרגישה שהיה ביניכם קליק ואת רוצה לראות לאן זה מתקדם, זה ממש בסדר. כל מה שאני אומרת, זה שתיקחי את זה לאט. אי אפשר להכיר בנאדם, באמת, תוך שעה."

מיליסנט חשבה לרגע ואז הנהנה. העובדה, שפנסי לא מתנגדת 'עקרונית' לרעיון שהיא ורון יהיו ביחד, הרגיעה אותה.

***

יומיים אחרי זה, מילי נכנסה לחדר השינה של הבנות בהיסטריה.

"הוא לא שם לב אלי!!!"

פנסי הרימה את מבטה מהציור שציירה. היא ראתה את מילי מתרסקת על המיטה ומכסה את ראשה בכרית. היא התלבטה לרגע, אם לחזור לצייר, או להיות חברה נחמדה ותומכת, אבל אז נזכרה בהרמיוני גריינג'ר, שאמרה לפני שבוע ש-'סלית'רינים חושבים רק על עצמם' והחליטה להוכיח (בעיקר לעצמה, היות וגריינג'ר לא הייתה יכולה לדעת מזה), שזו טענה שגויה.

"מילי," היא אמרה ברכות, מתיישבת על מיטתה ומלטפת את גבה.

מיליסנט הציצה ממתחת לכרית והתיישבה. "הוא לא שם לב אלי," היא נאנחה.

"עשית משהו, כדי לגרום לו לשים לב אלייך?" שאלה פנסי.

מילי משכה בכתפיה. "ניסיתי להסתכל לכיוון שלו בארוחות, כמה פעמים, אבל הוא אף פעם לא החזיר מבט," היא אמרה בעצב.

פנסי גיחכה ומיד הצטערה על זה. היה נראה שמילי נעלבה.

"מילי," אמרה פנסי, בקול הכי רך שיכלה למצוא. "הוא יושב ממש רחוק מאיתנו. הגיוני שהוא לא שם לב. וחוץ מזה – אנחנו מדברות על רון וויזלי. את, באמת, מצפה ממנו לשים לב למישהו, כשיש אוכל בסביבה שלו?!"

המשפט האחרון עודד את מיליסנט והיא צחקקה קלות. פנסי הרהרה לעצמה.

"יודעת מה, את רוצה שאני אברר, אם הוא בקטע שלך?" היא שאלה.

עיניה של מילי זרחו מיד. "איך?" היא שאלה.

"יש לי את המקורות שלי," פנסי אמרה, בטון מסתורי.

מילי כיווצה גבות.

"אני אנסה לדבר עם גריינג'ר," פנסי משכה בכתפיה. מנסה שלא לחשוב על הרעיון יותר מידי. גריינג'ר הייתה האדם היחידי שיכול לדעת אם רון בעניין.

"אבל..." מיליסנט נשמעה מפקפקת. "למה, שהיא תגיד לך משהו?"

פנסי חשבה לרגע. "אני לא, פשוט, אבוא ואשאל! אני... לא יודעת, נראה. אני אדבר איתה."

מילי הנהנה, אך עדיין נראתה לא בטוחה, לגמרי.

"מיליסנט – את רוצה את רון וויזלי, את תקבלי את רון וויזלי!" קראה פנסי. "סמכי עלי!"

***

השעה הייתה שעת לילה מאוחרת. רוב בנות השנה השישית בסלית'רין היו שקועות בשינה עמוקה. לעומתן, פנסי פרקינסון שכבה במיטתה – ערה. הביטחון שהפגינה במהלך השיחה עם מיליסנט התפוגג וחשש לא מוסבר הלך ונבנה בבטנה. המחשבות אפפו אותה ומנעו ממנה את שנתה. פנסי התהפכה וחיבקה את הכרית.

היא לא ידעה, מדוע היא לחוצה כל כך מהשיחה עם גריינג'ר. נכון, היה לה חשוב שהחברה הכי טובה שלה תהייה מאושרת. אבל, האם זה חשוב כל כך, כדי למנוע ממנה להירדם? היא עצמה את עיניה בכוח וניסתה לנשום נשימות עמוקות.

היא לא זכרה את הרגע, שבו נרדמה.

***

יום שישי הגיע ואיתו שיעור שיקויים כפול – על הבוקר! איזה כיף. ועוד אחרי לילה חסר שינה... פנסי הייתה מאושרת!

טוב, לפחות, זה היה שיעור תיאורטי. אז, הן יכלו להתחבא בשורה האחרונה. פנסי לא הצליחה להתרכז. במקום זאת, היא הוציא נייר קלף והחלה לקשקש עליו. בסוף השיעור, התנוסס עליו ציור מרשים של עוף החול. היא לא הצליחה להסתיר את גאוותה, כשראתה את המבט המתרשם של מיליסנט.

כשנשמע הצלצול, פנסי החלה לארגן את הציוד שלה באיטיות. זה לא היה היום לתנועות מהירות. היא שמעה את מילי מכחכחת בגרונה והרימה מבט, בשאלה. מיליסנט החוותה בראשה לעבר השורה הראשונה. פנסי הייתה צריכה רגע, כדי לפענח את התנועה. לבסוף, מבטה הבחין בהרמיוני, אשר סיימה לאסוף את דבריה וקמה ממקומה. שיערה המתולתל היה מפוזר על כתפיה, בצורה שגרמה לפנסי לנשוך את שפתה. פנסי הפנתה את מבטה חזרה אל מילי, כדי לגלות מבט מתחנן. היא נאנחה.

"הנה –" היא אמרה. "אני הולכת."

פנסי אספה את שארית הציוד, במהירות האפשרית ומיהרה בעקבות הנערה המתולתלת.

"גריינג'ר!"

השלישייה הגריפינדורית הסתובבה ופנסי הרגישה את לחייה מתחממות. היא נשמה עמוקות וניסתה לתעל את כל הסלית'ריניות שבה אל קולה.

"היי," היא חייכה, תוך כדי הרמת גבה, נעמדת מולם. "גריינג'ר, אני צריכה לדבר איתך," היא נשמעה הרבה יותר בטוחה בעצמה, מאיך שהרגישה.

הרמיוני נראתה מופתעת, וויזלי היה מהורהר מעט ופוטר נראה מזועזע לגמרי.

"על מה יש לך לדבר איתי?" שאלה גריינג'ר, בקול קר.

פנסי הרגישה צביטה בליבה, אך בחרה להתעלם מכך. היא כחכחה בגרונה וענתה, בטון רגוע, "הרבה דברים."

הרמיוני הרימה גבה, מחקה את הבעת פניה של פנסי.

"בואי למקום שקט ואני אגיד לך," היא ענתה, ממשיכה להתעלם מבטנה המתהפכת.

הרמיוני העבירה מבטים בין חבריה ואז החזירה את מבטה לפנסי. "בסדר."

"מה?!" קרא הארי.

"תירגע," היא ענתה לו. "היא לא וולדמורט, או מאלפוי."

הארי הסמיק קשות והעביר יד בשיערותיו. "אממ, כן, נכון. צודקת."

הרמיוני כיווצה את מבטה, מנסה לפענח את תגובתו. "טוב, אז, בסדר. נתראה בתורת הצמחים," היא חייכה אליהם וסימנה לפנסי לבוא אחריה.

***

שתי הבנות הלכו בדממה, זו לצד זו. פנסי ניסתה להתעלם מהקרבה ביניהן. היא ומילי, הרי, מסתובבות ביחד במסדרונות כל יום! אבל, משהו היה ... שונה. מרגש.

ומחרפן! פנסי שנאה את השקט. היא לא הייתה אדם שתקן!

"אז," היא אמרה, מקבלת מבט מופתע, בתגובה. "מה קורה?"

הרמיוני הרימה גבה. "הכול בסדר," היא ענתה, באדישות. "למה את מתעניינת, פתאום?"

פנסי משכה בכתפיה. "לאן אנחנו הולכות?"

הרמיוני נעצרה והביטה בה בפליאה. "חשבתי, שאני הולכת אחרייך..."

פנסי מצמצה.

הרמיוני נאנחה וחיוך חמים הופיע בזוויות פיה. ליבה של פנסי הגביר את קצב פעימותיו. "ואת, בטח, הלכת אחריי?"

פנסי הנהנה, מצחקקת במבוכה.

"טוב, אז לאן נלך?" שאלה הרמיוני.

פנסי משכה בכתפיה. היא הסתכלה סביב וראתה שהמסדרון שהן עמדו בו היה ריק מאדם. "אנחנו יכולות, פשוט, לדבר כאן. אין פה אף אחד."

הרמיוני הסתכלה סביבה, גם כן, והנהנה, בהסכמה. הן מצאו ספסל קטן בהמשך המסדרון והתיישבו עליו. ברכיהן היו צמודות, כמעט. פנסי הרגישה שקשה לה לנשום והתאמצה מאוד, שלא להראות זאת.

"אז, כן?" שאלה הרמיוני. "על מה רצית לדבר?"

היא חייכה, פנסי שמה לב. זה היה סימן טוב. פנסי נשמה עמוקות והתלבטה, האם כדאי לשאול את השאלה, או לנסות לפתח שיחת חולין, לפני כן. היא לא ידעה, על מה הן יכולות לדבר, אז היא החליטה לגשת לעניין.

"מיליסנט ביקשה ממני לדבר איתך," היא אמרה.

הבעת פניה של הרמיוני השתנתה, אך פנסי לא הייתה בטוחה, שהיא מבינה את משמעותה. מופתעת? ואולי, אולי, נעלבת? האפשרות השנייה גרמה לסומק להתפשט על פניה של הנערה הסלית'רינית.

"האמת, שכבר כמה זמן רציתי לדבר איתך," אמרה פנסי, לפני שהספיקה לחשוב על כך לעומק. "והבקשה שלה, פשוט, דחפה אותי לעשות את זה," הסומק על לחייה התגבר.

"הו?" עכשיו היא נראתה מופתעת. החיוך שעל פניה גורם לבטנה של פנסי להתהפך.

"כן..." פנסי צחקקה, משחקת עם שיערה, בעצבנות. "אממ, בכל מקרה, אהה, מה שמילי רצתה..." פנסי עצרה לרגע ושאפה אוויר. היא הייתה חייבת להירגע! "הרמיוני," היא אמרה, מפתיעה את שתיהן. "אני יכולה לסמוך עלייך, שזה יישאר בינינו?"

גריינג'ר הרהרה לרגע ואז הנהנה. פנסי חייכה. פניה של גר... הרמיוני המשיכו לחייך, מונעות מנשימותיה של פנסי להתייצב.

"זוכרת שבשיעור שיקויים אתמול וויזלי... אמממ, רון ומילי הכינו את השיקוי ביחד?"

"כן..?"

"אז, הם הסתדרו ממש טוב, לדעת מיליסנט, לפחות, והיא, אמממ... היא רצתה לדעת, אם, במקרה, הוא היה רוצה..." פנסי לא הצליחה לסיים את המשפט והיא שנאה את עצמה על זה! היא הרגישה כל כך מטומטמת. פניה להטו.

ואז, הרמיוני הניחה יד על ידה. פנסי הרימה מבט מופתע. גריינג'ר צחקקה וליטפה את ידה. "הכול בסדר," כשידה של הרמיוני התנתקה ממנה, פנסי הרגישה משב רוח קר. שיערות ידה סמרו. היא ניסתה לשמור על ארשת פנים רגועה.

עיניה של הרמיוני נצצו, בהתלהבות והיה נראה, שהיא לא מבחינה בתגובתה של פנסי. "אז, מיליסנט ביקשה ממך לבדוק, אם רון בקטע שלה?" היא שאלה, בחיוך.

פנסי הנהנה, מנסה להרגיע את ליבה הדוהר.

"האמת, שאין לי מושג," אמרה הרמיוני. "לרון יש יכולת רגשית של קיר," היא החלה לצחוק.

פנסי הצטרפה לצחוקה והרגישה את הלחץ בבטנה משתחרר.

"אבל, אני אבדוק ואעדכן," אמרה הרמיוני וקמה ממקומה. "ברגע שתהייה לי תשובה."

פנסי הרגישה את המועקה חוזרת לרגע, אך היא נעלמה, ברגע שהיא ראתה את ידה המושטת של הרמיוני. היא אחזה בידה ונתנה להרמיוני למשוך אותה למצב עמידה. שתי הבנות מצאו את עצמן קרובות משציפו.

הרמיוני צחקקה והשפילה מבט, מתרחקת חצי-צעד אחורנית. פנסי הרגישה, כאילו ליבה עמד לפרוץ מחזה.

"טוב, אז, נתראה?" אמרה הרמיוני, בשאלה.

פנסי הנהנה, בחולשה. "נתראה."

לפתע, הרמיוני צעדה קדימה והניחה את ידיה סביבה. החיבוק היה מהיר כל כך, שהוא נגמר עוד נגמר, עוד לפני שהתחיל. היה נדמה, שהרמיוני לא הייתה בטוחה, אם היא הייתה אמורה לעשות זאת. פנסי חייכה אליה בחום, מנסה לשדר שהיא בסדר – יותר מבסדר! – עם הקרבה הפיזית!

"ביי!" קראה הרמיוני והחלה להתרחק.

פנסי המשיכה לעמוד במקומה, עוד דקות ארוכות.

***

הפרק הבא
תגובות

מעולה! · 09.08.2020 · פורסם על ידי :ㅂㅈㄷㄱ쇼ㅕㅑㅐㅔ
מדהים!!

תודה :) · 09.08.2020 · פורסם על ידי :הרמיוני האחת והיחידה XD (כותב הפאנפיק)
:)

והווווווו · 26.08.2020 · פורסם על ידי :אליס לוגבוטום
יאייייי פאנפיק של פנסמיוני באתר הזה והוווווווווווווו נרשמתי זה מושלם שלא תעזי להפסיק !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תודה! · 26.08.2020 · פורסם על ידי :הרמיוני האחת והיחידה XD (כותב הפאנפיק)
עבדתי על משהו מקורי שאני כותבת, אז לא יצא לי להמשיך. אבל אני מתכוונת לעשות את זה בקרוב!

תמשיכי · 21.09.2020 · פורסם על ידי :KeefeSensen
ומהר!!!!!!!!!!!!!!!!

Created By Tomer
eXTReMe Tracker


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
10215 8776 12595 2834


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2020 - 2007