קסם או קסם

פאנפיק ראשון שלי בז'אנר הומור.

אני מקווה שתיהנו.

ואל תשכחו להגיב.

~~~~~~~~~~~~

טום מצא את המכתב בערימת הזבל המכונה "דואר"

הוא הוציא אותו, ומייד ידע שהוא מיוחד!

היה זה מכתב בעל מראה אצילי, עם חותמת שעווה אדומה בחזיתו, ועליו מוטבעת האות H.

בצד השני הייתה כתובה כתובתו המדוייקת, עד לרמת הדיוק של מספר חדר.

 "וואו! מישהו כאן עשה עבודת בילוש עמלנית במיוחד!
מזל שלא כתבו כמה שערות יש לי. או כמה כינים. בעצם חבל שלא כתבו. הייתי יודע כמה!"

הוא פתח את המכתב וקרא את תוכנו. 

 "בית ספר לקוסמות?! וואו! מגניב! מה החירבוש של הכישוף?
עומד להגיע אלי נציג מטעמם! סוף סוף גילו את הכישרון שלי! אני חייב להתכונן!"

שעתיים לאחר מכן:

אדם שנראה למען האמת קצת מגוחך, נכנס לביתו. הוא חיכה לו בסלון.

 "בית ספר לקוסמות! וואו! סוף סוף גילו אותי! אני הכי טוב בקוסמויות בכל השכונה!"

המגוחך היה נראה כאילו בלע קורקבן של עז.
כנראה בגלל שאין דבר כזה קורקבן של עז, הוא היה נראה כ"כ מופתע.

 "אתה מה?"
הוא שאל לאחר שבלע. שמא יקדים קנה לוושט חלילה.
 "אוי ש**! שוב פעם בלעתי את המסטיק! רק רגע. אוקי. אני אתך. איפה היינו? אה כן.
-אתה מה?!"

 "הכי טוב בקסמים בשכונה! כולם כאן מכירים רק קסמי קלפים! אסים!"
טום צחק.

"הבנת? אסים-אפסים? 
לא חשוב."
הוא התקפל שראה שבן-שיחו לא בעניין.

 "אתה לא מבין על מה מדברים פה! זהו לא בית ספר לקסמים של זריזות ידיים או אחיזת עינים או אשליות או... וכו'. זהו בית ספר לכישוף ולקוסמות! מאגיה! תראה דוגמא:"

המוזר שלף שרביט קסמים משונה-כמעט כמוהו, וכיוון אותו לעבר נייר שעמד על השולחן. הנייר החל לבעור. באש כחולה, כמעט שקופה. כעבור מספר שניות, הוא כבה, ונותר ללא פגע.

טום גיחך

 "זהו? זה מה שלומדים שם? אתה בטח דיללת אלכוהול לחמישים אחוז מים. אם תשאל אותי, היה עדיף שתוסיף קצת מלח. זה היה עושה לך אש כתומה, ולא כמעט בלתי נראית!
אז בסדר. אתה מקצועי בזה. הצלחת להספיג אותו באלכוהול מדולל, בלי שראיתי, ולהדליק אותו בעזרת השרביט. לא משהו שאני לא יכול ללמוד!"

היה נראה שהמוזר מתחיל להתעצבן. הוא התחיל לעשות כל מיני דברים יפים בעזרת שרביטו.

טום לעג על כולם. על אלה שלא היה לו עליהם הסבר כלשהו, הוא אמר: "אוקי. זה לא משהו שאני לא יכול לעלות עליו לבד!"

 "תגיד רגע בחורצ'יק. אני חושב שכל הסוד שלך הוא בשרביט הזה!"

 "וואו! עלית על זה!"

 "אההה! אתה לא יכול עלי בלי השרביט!"

 "אתה יודע מה? אתה לא מאמין לי שזאת מאגיה, תנסה אתה. תיקח את השרביט שלי, ותרגיש את זה."

 "אה. לא. אני מעדיף ללמוד לבד איך עובד השרביט הזה. אבל בית ספר לקוסמות, שלומדים בו כאלה דברים! זה קול!"

 "אז אתה מגיע לבית הספר?"
שאל האיש, ניצני התרגשות וציפיה קורעים את התשישות והכעס שבפניו, קולו, וכולו.

 "אה. לא. אני אוטודידקט.
ואני גם בחוג קראטה."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני מבקש לא להשאיר לי תגובות בשבת. תודה רבה ושבת שלום.