ברגעים האחרונים

“לילי קחי את הארי ורוצי!" אני צועק לעברה. "אני אעכב אותו!" דמבלדור חושב שאני לא יודע למה וולדמורט רוצה את הבן שלי. הוא טועה.

אני לוקח את השרביט שלי מוכן לפעולה.

אני יודע שבעוד רגעים מעטים אני כבר לא יהיה בעולם החיים.

ואז כמו בסרט דבוק לעניי אני רואה את חיי.

את הרגע שבו פגשתי את לילי,

 איך שקנאתי בסוורוס,

 איך שפגשתי לראשונה את חברי הטובים ביותר, 

כשגילינו שרמוס אדם זאב,

 איך שבכינו ביחד כל הלילה ולמחרת אפילו רמוס איחר.

זיכרון אחד מיוחד צרב את מוחי ברגעים אלו.

 זיכרון שבכל חיי לא הייתי שוכח.

 היום בו גיליתי את אהבתה של לילי אליי.

אני רואה את זה מול עיניי.

אני מתחת לגלימה ואני רואה את סוורוס ולילי רבים.

"לילי זה פשוט נפלט לי. לא התכוו-"

"לא התכוונת! לא התכוונת, אתה אומר לי! אתה קורא לכל מי שכמוני ככה!"

"לא, לילי. באמת, אני.. אני.."

"די סבר מאוס תפסיק." אמרה לילי וג'יימס החניק חיוך.

לילי נכנסה דרך החור וג'יימס אחריה.

"סוף סוף נפרדתם?" שאל.

"אוי נו ג'יימס אתה לא ברוגז איתי בגלל שנפרדנו?"

"אילו רק תצאי איתי להוגסמיד אז-"

"לא השתנת."

"לא"

"אז חזרנו להיות חברים?"

"חברים."

"אבל ג'יימס, אני רוצה משהו אחר. משהו עמוק יותר."

ג'יימס הביט בה בבלבול.

"אני אוהבת אותך ג'יימס פוטר."

ג'יימס התנער ממחשבותיו והוא הספיק להרים את ראשו כשהוא שמע את הקול ההורס, המשמיד, המכאיב.

"אבדרה קדברה!"

		הפרק הבא