לינדה רקוויל

"תקשיבי, אני חייבת לדבר אתך! בואי!" והיא משכה אותי לכיוון הדלת של הכתה.

"לא!" צעקה  אמה.  "דר, את לא רוצה להתחיל איתנו, לינדה תישארי פה!"

"אוי לא..." מלמלה רייצ'ל.

"מאבדת מהכישורים שלך, אורקל?" צחקה ג'ואי.

"אתן לא רוצות להתחיל איתי." אמרה רייצ'ל בקול קודר.

טוב זה היה יותר מדי הרבה חוסר הבנה בשביל הראש שלי.

"רגע, קאט! משהו מוכן להסביר לי מה קורה?" שאלתי ביאוש. כשרייצ'ל והחברות שלי הסתכלו אלי בבילבול.

להפתעתי, אמה היא זאת שענתה בקור: "נראה שלחכות לתגבורת-אין באפשרותו. נצטרך לפעול עכשיו! תתפסו אותן!

ואז קרה דבר ממש מוזר

"באמת לוזרינה, המשפט הזה  מפריע לעלילה!" נאנח שון.

"מה אתה יודע כבר?" שאל בון בזלזול.

"מה אני יודע? הכל אני יודע! רוצים לדעת מה אי יודע"אמר שון בקול צפצפני

"אתם יודעים שאתם מעצבנים?" שאלתי בקול כאילו תמים.

"את גם נכללת!" צעקו שניהם.

בקיצור ברגע שאמה צעקה את זה, כל הכתה שלי. שלא נראה שהיא שמה לב אלינו,הסתובבה והתחילה לרוץ לכיווני.

לא שמתן על שטח אישי?

"לינדה תברחי" צרחה רייצ'ל

רעיון טוב

יצאתי בריצה מהכתה כשמאחורי אני שומעת צעקות. התחלתי לרוץ לכיוון המדרגות.

"לינדה,למה לברוח?" שאלה ג'ואי מאחורי.

"תקשיבו" צעקתי בניסיון לתפוס זמן.

"בנות, אין לי מושג מה קורה פה, אבל אין סיבה שנריב. אני חברה שלכם! בבקשה!" התחננתי.

כתשובה, הם צחקו והמשיכו לרדוף אחרי.

הבטתי לשנייה לאחור, ומיד התחרטתי. כל הכתה שלי התחיה להלבין. ואפילו מאי, ילדה אפרו-אמריקיית התחילה להפוך ללבנה. "מה קורה פה?" צעקתי.

ירדתי בריצה את המדרגות.

ועברתי ליד חדר המנהלת, סוף סוף המזל שלי משתפר! נכנסתי לחדר מנהל כשכיתתי מאחורי.  "המנהלת, אני לא יודעת ה קורה לכיתה שלי!" קראתי חסרת נשימה. "אין לרוץ במסדרונות" השיבה המנהלת

"אבל, את לא רואה? שאלתי במצוקה

"רואה מה?" היא שאלה.

"הכתה שלי מלבינה!" צעקתי.

מה עבר על העולם? חשבתי.

"מיס רקוויל! הפעם תצאי בנזיפה, אבל פעם הבאה-ריתוק." ענתה המנהלת בקול חמור.

לא היה לי זמן לעסוק במנהלת, שתמיד הייתה ממש נחמדה אליי. רצתי כשהקריאות והצעקות מאחוריי.

רצתי מעבר לבניין של כיתות ח' (הבניין שלי) כתות ז' ו' חדר האוכל והשירותים,כשיד משכה אותי על תוך השרותיים. "מה?" נבהלתי.כמה דברים מוזרים יכולים לקרות לבן-אדם אחד? חשבתי.

"הרבה כמו שאת רואה" מלמל שון.

בשירותים הייתה רייצ'ל. "רייצ'ל יש לך מושג מה קורה פה?" שאלתי.

"תקשיבי לינדה!" אמרה רייצ'ל. "את חייבת לברוח הם רוצים אותך יותר מאותי קחי את זה"והיא דחפה לי לידי מטבע מוזרה. "את חייבת לזרוק את זה למים ולומר איריס אלת הקשת והענן אנה קבלי את מנחתי ואז תבקשי את פרסי ג'קסון ותגידי לו ש-"

אבל את ההמשך אף פעם לא שמעתי כי באותו רגע נכנסו הדברים המלבינים.

"לכי!" רייצ'ל אמרה והצביעה על החלון.

"לא אני לא משאירה אותך לבד!" עניתי.

רייצ'ל רצה לכיוון היציאה ואני נשארתי משותקת במקומי

"תקשיבי" אמרה רייצ'ל כשהעיניים הירוקות שלה חודרות לתוכי.

"את חייבת לברוח, אני יהיה בסדר. אבל את חייבת לברוח מפה, ועכשיו!" היא צעקה. תוך כדי שהיא עקרה את הברז המלוכלך וזרקה אליהם.

"לינדה תברחי!" צעקה רייצ'ל.

הפרק הקודם		הפרק הבא