אחותי הקטנה

"שקט!" לילי צרחה על אחותה והחברה המעצבנת שלה בפעם ה20 "מגי ומאי, כמה פעמים צריך להגיד לכם להיות בשקט?! זה שאמא לא בבית, מגי, לא אומר שאתן צריכות לצרוח כל הזמן, ברור?!" "כמובן לילוש, ברור שנהיה בשקט כל זמן שתבקשי, נכון מגי'לה?" "בטח מאי" ענתה מגי, אחותה של לילי בעודה תולה עיניים מעריצות במאי.
מגי אחותה הצעירה של לילי היתה יפה מאד. היה לה שיער ג'ינג'י כמו של לילי והפנים שלה היו ממש דומות לאלו של לילי בניגוד לפטוניה, שלא היתה דומה לשתיהן כלל עם שיערה הבלונדיני וצווארה הארוך פי שניים מהרגיל.
'תמיד זה קורה' חשבה ליל.י המעצבנת הזו, מאי, עם השיער הבלונדיני הזה שלה והקוקיות והגומות שכולם חושבים כמה שהן חמודות...' גם היא חשבה ככה בהתחלה......

                                                    פלאשבק                                                    

"לילי, תכירי, זאת מאי היא חברה חדשה שלי מהגן" "שלום מאי" "שלום לילי. את יפה את יודעת?" "תודה... גם את..." אמרה לילי מסמיקה מבושה "אני רק מבקשת לא לבלגן את החדר כי אמא לא בבית ואני צריכה לעשות שיעורים, אז שאתן גומרות לשחק עם משהו להחזיר למקום, טוב?" "בסדר ענו שתיהן" אחרי כחצי שעה עלתה לילי לשירותים ובדרך ראתה בחטף את מגי ומאי משחקות בחדר פתאום בלי שום אזהרה, מאי נתנה למגי סטירה כזאת שמגי שלא היתה בכיינית אפילו בגיל 5 התחילה לייבב בשקט "אם, אם את מגלה לאחותך, אלה, אני לא יודעת מה אני עושה לך שמעת?! ואת יודעת למה אני מסוגלת..." ושוב בלי אזהרה ובלי שהדבר היה צפוי מראש למגי הקטנה והמסכנה, מאי נתנה לה אגרוף בבטן.  'איזה חצופה' חשבה לילי 'בערב אני כבר אגיד לאמא...' אבל היא לא אמרה דבר כי כנראה שככה ובחודש שלאחר מכן מגי פרצה בבכי לפעמים באמצע היום בלי שום סיבה ולא היתה מוכנה לספר למה ולילי ששהתה במחנה קיץ של התנועה שלה לא ידעה על כך דבר...

לפני שפגשה את מאי היתה מגי ילדה טובה וחמודה שעזרה בבית ועשתה כל מה שביקשו ממנה אבל אחרי החודש שבו היתה לילי בתנועה היא השתנתה לגמרי. היא נפגשה כל היום עם מאי ושקראו לה לא ענתה (גם שהיתה לבדה), היא הפסיקה לסדר את חדרה ולעזור לאמה ולאביה, התחילה להיות חנפנית ולעפעף בעיניה לכל מי שפגשה כך שהיה יוצא שכולם אמרו לה "איזה יפה ומתוקה... כבר לא רואים הרבה ילדים כאלה בימינו אה?" ולילי הגיעה למצב שכבר ממש לא סבלה אותה משום שנעשתה כזאת מפונקת עד שביקשה מלילי לחתוך בשבילה את נייר הטואלט לריבועים קטנים כדי שתוכל לנגב את אפה.
אבל אף אחד חוץ מלילי שכבר חזרה להוגוורטס לשנתה הרביעית לא ידע...

כעבור שש שנים, לילי היתה בת 20 ומגי בת 11. ביום האחרון ללימודים בבית ספרה של מגי, היא חזרה הביתה מוחה דמעה 'אני כל כך אתגעגע לכולם...' חשבה מגי הקטנה 'אבל לפחות תישאר לי מאי... אני והיא הולכות לבית ספר שנראה נחמד אז אולי זה לא יהיה קשה כל כך....' היא הגיע לפתח ביתה ובתנוע שהיתה רגילה איליה כל כך שלפה את המכתבים מתיבת הדואר חשבון בנק, מכתב מחברת פאלפון כל שהי, גלויה ו... מכתב למגי. מגי התרגשה, בד"כ היא לא קיבלה מכתבים.... מוזר... היא רצה מהר ופתחה את דלת הבית שראתה את לילי עם מגב בידה שוטפת את הרצפה "היי מגי אמא לא בבית, היא הלכה לקניות וביקשה שאני אחכה לך בבית.. טוב מה קרה למה את קופצת כל הזמן? את צריכה לשירותים? מגי?"
"לילי לילי! את לא מאמינה אני קיבלתי מכתב כמו שלך!!!!!" היא קראה ולא יכלה לדבר מרוב התרגשות מהר לילי שמטה מידה את המגב ורצה אל אחותה מגי פתחה בהתרגשות את המכתב וקראה אותו בנשימה עצורה "זה זה! זה באמת זה!!! טוני תמיד אמרה לי שאני לא אתקבל! לילי! אני לא מאמינה!!!" "גם אני לא מאמינה אלה אבל עכשיו צהרים! תפסיקי  לצעוק בבקשה עוד כמה ימים אני אלך לקנות לך מה שצריך טוב?"

לכל המתלוננים:

שיניתי לאלה את השם. עכשיו קורים לה מגי. בבקשה תגיבו ותדרגו!

טוב, בגלל שעיניין השמות הוא מאד ביקורתי, אז כל אחד שלא מרוצה מהשם של אחת הדמויות, ייכתוב בתגובה שלו איזה שם הוא מציע במקום השם הנוככי. לדוגמא: מגי- ניקי וכולי. טוב?

		הפרק הבא