פסק זמן

היי:)אז ככה- ממש ממש תודה ללילי אוונס פוטר שביטאה לי וממש ממש עזרה!את ממש תותחית!ניראלי את כתבת יותר ממני את הפיק הזה אפילו:)זהו!

אה...ו....למה קראתי לזה ככה תבינו בפרק הבא או בהמשך:)ועוד דבר-את הפיק הזה אני כתבתי:)[אם לא הבנתם!בגלל הסיבוך בפיק הקודם!]

^^^

'איה!'חשב אדוארד בבהלה. 'מה קורה פה?  איפה אני?'

הוא קם לאט לאט עם אגרוף בהיכון, מחפש את מי שעשה לו את זה.
הוא כמעט הרג את ויקטוריה, ופתאום הוא הרגיש כאילו מישהו דוחף אותו.
ולפתע הוא ראה רק כחול.

'רק שבלה לא נפגעה, בבקשה...'

"מי זה? "הוא שאל פתאום.
"מי זה?" החזיר לו קול משונה.
הוא חשב שזה אולי רק ההד שלו, אבל אז הוא שמע עוד קולות מדברים, זה נשמע כמו מסיבה של נערים ונערות...
הוא התחיל ללכת לאט וליד הקיר כדי שאף אחד לא יראה אותו, הוא עבר את הקיר והתחיל לדפוק לעצמו את הראש.
'זה לא יכול להיות... מה קרה לי? מה קורה פה?'

באותו הרגע פנה אליו בן- אדם ג'ינג'י מוכר.
'מאיפה הוא מוכר לי? אה, נכון, ראיתי אותו בסרטים של הארי פוטר! אבל איך אני אדע אם זה פרד או שזה ג'ורג'?'

"היי-'הוא פנה אליי'-רגע, אתה לא אמור להיות פה-אתה מהפלפאף!אתה הנבחר עם הארי  מגביע האש,לא?".
"אה??אה...כן." אמרתי. לא הבנתי מה קורה פה.
"אני ...איפה אני? - רגע, מה זה המקום הזה בכלל?"
"אתה בסדר, סדריק?" פרג'ורג' שאל. "או שאתה רוצה ללכת למ"למה אתה דופק את הראש בקיר?" שאל ג'ורג'. או שזה היה רפאה? או שסתם אתה רוצה להרוג את הארי כמו כל הפאלפאף? והמקום פה נקרא הוגוורטס.מה קרה לך?"
אדוארד לא הבין מה קרה לו. הוא קרא את הספרים של הארי פוטר, והייתה תקופה שהוא חשב שהארי פוטר זה אמיתי.
"זה אמיתי? יש! תמיד רציתי לשחק קווידיץ'! זה תמיד היה נשמע ממש מגניב!" אמר אדוארד." אבל משהו פה לא נראה לי. אני מקווה שבלה בסדר! אני ימות אם יקרה לה משהו..."
הוא הלך אחורה קצת ברוורס והתחיל לרוץ, הוא לא ידע אפילו לאן.
הוא שמע מאחוריו את פרג'ורג' קורא, "מה קרה לך? "
אדוארד המשיך לרוץ אבל הוא לא שם לב שהוא רץ את הריצה המהירה שלו, ושכולם לא מבינים מה קורה.
הדבר היחיד שהוא חשב שהוא יכול לעשות זה למצוא את דמבלדור, וניראה היה לו שהוא יודע את הדרך אל המשרד.
הוא העביר בראש את כל הספרים בחצי שנייה בשביל לדעת את הדרך ומצא את הדלת.
'אבל צריך סיסמא! אני לא יודע את הסיסמה. אה, נכון! סוגי ממתקים!'
בדיוק כשהוא אמר, "מקקים מצופים!" סנייפ עבר במסדרון.
'רק זה חסר לי... לחשוב...'
בסוף הוא החליט לאלתר.
"היי סנייפ." אמר אדוארד בשלווה.
"פרופסור סנייפ, גם בשבילך!" אמר סנייפ בזעם. "זה שאתה לא לומד פה לא אומר שאתה לא צריך לנהוג בי בכבוד!"
"סנייפ! ז'תומרת לא, פרופסור סנייפ בשבילי. אם אתה לא רוצה לפתוח לי את הדלת של המשרד, כנראה שאני אצטרך לספר לכל תלמידי סלית'רין מי היא אהובתך." אדוארד אמר בחוצפנות. "אז אם אתה לא רוצה שאני יספר לכולם כמה אתה אוהב את לילי היקרה שלך, תן לי לעבור! ותפתח לי את הדלת  של משרדו של דמבלדור."
הוא ידע שהוא מרתיח את סנייפ, אבל הוא ידע שזה יעבוד.
'אפילו אם בלה סולחת לסנייפ אחרי שהיא קראה את הספר השביעי עם האמת, זה לא מסביר כמה רע הוא התנהג. אני לא יסלח לו בחיים! במיוחד כשאני יודע שזה אמיתי. '
סנייפ הסתכל עליו עם עיניים שחורות יותר מפחם, אבל פתח לו את הדלת ואדוארד קפץ מהר מאוד במדרגות כשהוא יודע שסנייפ בטח מסתכל עליו בעיניים גדולות בגלל המהירות שלו.
'איזה סתום אני! איך אני אמור לספר לדבלדור הכל? אני ניראה כמו סדריק! הוא יחשוב שהשתגעתי!אה..שסדריק השתגע!אולי הוא שזה הכל מהלחץ של התחרות?!טוב, אני דומה לסדריק דיגורי הזה.כנראה החלפתי אותו בגוף או משהו כזה-הוא לא יחשוד בתלמיד שלו.אני יספר לו דברים שאף אחד לא יודע בספר הרביעי,הארי לא יודע כלום עכשיו עדיין ואף אחד אחר לא יודע על הנבואה ועל סנייפ.בטח דמבלדור ירצה להאמין לי-הוא תמיד מנסה להסתכל על הטוב.'
אבל הוא לא חשב שדמבלדור יחשוב שהוא עם וולדמורט וככה הוא יודע הכל.

^^^

בבקשה בבקשה תגיבו!תגובות בונות ותגובות טבות\רעות-לא אכפת לי!תגיבו!

		הפרק הבא