אהבתו של מאלפוי

טוב דראפל זה פשוט השיפ הכי קורע שיש אז הייתי חייבת לכתוב את זה כל הזכיות שמורות והבלה בלה בלה הזה ויאלוש לפאנפיק-

דראקו יצא מחדרו לסלון דירתו והביט בסלסלת התפוחים המונחת על השולחן.

"אסור לי לאכול אותם" מלמל לצמו "גם לתפוחים יש רגשות" הוא הביט בתפוחים באהבה ולקח אחד מהם בידיו. הוא לא התאפק וקירב את התפוח אל שפתיו מצפה לחוש את מגעו הקריר והנעים של התפוח על שפתיו ולטעום את טעמו החמצמץ מתקתק.

"תפוח... תפוחני... תפוחנצ'וק..." לחש דראקו באהבה

"דראקו... דראקי... דראקונוש..." לחש גם התפוח.

פניו של דראקו התעגלו בהפתעה "א א אתה מדבר!" הוא עירסל את התפוח בין ידיו והרים אותו אל מול פרצופו,

"בוודאי" אמר התפוח "אני לא יכול לשתוק לעד, טפשון!"

דראקו ציחקק באושר, מאושר ממזלו הטוב, כל חייו הוא חלם על התפוח שיבוא ויגלה לו על אהבתו האמיתית, והנה חלומו מתגשם. 

"אתה אמיתי?" לחש מאלפוי הבל פיו נמרח על התפוח.

"בטח" חייך התפוח "בזכותך" הוסיף. 

דראקו חייך "תיהיה שלי לנצח?" לחש

"כ כן" לחש התפוח חזרה, קולו רועד מהתרגשות.

"תשאר איתי לעד?" לחש דראקו בשנית

"כ כן" התרגשות נשמעה בקולו של התפוח.

חיוך מאוזן לאוזן נמתח על פניו של דראקו מבליט את ורידיו, והוא הצמיד את התפוח לשפתיו חש את מגעו הרך והרטוב "רך ורטוב?!" הזדעק דראקו "אתה רקוב!"

"רקוב?? אני??" הזדעק התפוח, נעלב מהאשמה הכבדה

"כן." אמר דראקו בגועל "אתה-" קולו נשבר ודמעות נצנצו בעיניו "מה לעשות?" שאל את התפוח בייאוש

"המקרר. תיקח אותי למקרר. זה ירפא אותי." אמר התפוח.

דראקו הנהן ולקח את התפוח איתו למקרר. התפוח נרפא אך הם בכל זאת נשארו במקרר.

והם חיו באושר ועושר עד שהם קפאו למוות.

תגובות??