מרתף העינויים של סקאר והודיה

זה פאנפיק שכתבתי עם חברה שלי שמתעקשת שאני אקרה לה סקאר (זה בטח ישתנה כל שבוע אז אני ישנה את השם בהתאם) בכל מקרה המשתמש שלה פה זה Dracomyhosband

טוב אז כדי שתבינו מה הולך כאן אני יסביר לכם מה הולך כאן

קודם כל הפאנפיק אלים מאוד אז מי שלא מסוגל להתמודד עם אלימות שלא יקרא.

אז ככה פשוט לוקחים שתי דמיות מפאנדום ואחת מהדמיות מענה את השנייה, פשוט נכון?

וחשוב לציין שכל פעם זה דמיות אחרות

כל הזכיות שמורות וזה ויאללה לפרק

את הפרק הזה אני כתבתי

פרופסור מקונגל צרחה באימה כשהיא התעוררה מעלפונה וגילתה שהיא כבולה לתקרת מרתף אפלולי בעזרת חבלים עבים ומחוספסים ששרטו את ידיה רגליה ופניה.

היא ניסתה להיזכר איך הגיעה לשם אך הדבר היחיד שזכרה היה קולו של דמבלדור קורא "קרושיו!". היא התפתלה במקומה מנסה להשתחרר אבל זה רק גרם לזרם סטטי חזק לעבור בבטנה והוציא מפיה עוד צרחת אימה וכאב, היא שמעה את דלת המרתף נפתחת וניסתה להזיז את ראשה אך הרגשה שאלפי פגיונות ננעים בעיניה עצרה אותה.

"מינרווה"  קולו האיטי והמביע תיעוב של פרופסור דמבלדור גרם לצמרמורת לחלוף בגווה, הוא נעמד תחתיה כך שתוכל לראות אותו מבלי לזוז, הרים את ידו מלמל משהו ופרופסור מקונגל צרחה עד שלא נותר בה כח "תפסיק... בבקשה... אני מתחננת... תפסיק..." היא אמרה חלושות, חיוך עלה על פניו של דמבלדור "קרושיו" צרחה נוספת יצאה מפיה של פרופסור מקונגל והיא התחננה שיפסיק אך לפני שהספיקה לראות את תגובתו לתחנוניה היא איבדה את ההכרה, פרופסור דמבלדור חייך וזמזם לעצמו כשיצא מהמרתף.

פרופסור מקונגל צרחה כשדלת המרתף נפתחה, זה כבר היום החמישי שדמבלדור נכנס מידי שעה ומענה אותה נפשית וגופנית "עינויי בוקר" אמר בחיוך כמצפה שתריע משמחה, "קרושיו". פרופסור מקונגל צרחה ועשתה תנועה לא רציונלית שהפעילה את מנגנון הזרם הסטטי החזק "אאאאא" היא צרחה יותר חזק ממה שצרחה כל חייה, צחוק מרושע יצא מפיו של דמבלדור הוא הצביע בשרביטו על פניה והם נהפכו לאדומים וחרוכים כפנים שנכוו. "בבקשה... הרוג אותי... בבקשה..." התחננה "אני יהרוג אותך" חיוך עלה בשפתיה "אבל לא היום" החיוך נמחק במהירות שהופיע "קרושיו!" אמר תוך כדי צחוק מטורף, צרחה עוד יותר חזקה מהקודמת יצאה מפיה, "אני רעב" אמר דמבלדור מתעלם מצרחותיה "אציו מלפפון"  צרחותיה נדמו היא הביטה אל המלפפון בערגה זה כבר שישה ימים ששום דבר מאכל לא בא אל פיה, לפתע היא הרגישה משוחררת, חבטה עזה נשמעה כשפרופסור מקונגל נפלה על רצפת המרתף הקרה, היא תפסה בקרסולה זועקת בכאב אך לפני שהספיקה לעשות תנועה נוספת היא הרגישה שוב חבלים כובלים אותה היא בכתה בדממה מביטה באלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור יוצא מהמרתף תוך כדי נגיסות קולניות במלפפון (קראנץ').

פרופסור מקונגל שכבה על רצפת המרתף הקרה כבר שבוע שלם ללא אוכל או מים כשמידי רבע שעה נכנס פרופסור דמבלדור שהחל לפתח כרס, ועינה אותה בקללות ועינויים שונים וקשים ללא כל מטרה נראית לעין. "צהריים טובים מינרווה" אמר בחיוך. "לא... בבקשה לא... לא שוב..." התחננה לחינם "תעני!" פקד "צהריים נעימים ומגוונים בקללות ועינויים" אמרה בקול דק ורועד "הו אל תדאגי, אני יענה אותך בקללות מגוונות. עכשיו הסתובבי, ברצוני לראות את פנייך" אמר בקצב איטי ומעורר אימה שהרעיד את גופה של הפרופסורית, היא הסתובבה לאיטה מנסה לא לצרוח כשעצמות ידיה נשברו זו אחר זו והשמיעו קולות פצפוץ מחרידים. "נתחיל עם הקללה הרגילה והנחמדה שלנו" חייך כמשתף אותה בתוכנית כיפית במיוחד "קרושיו!" צרחות יצאו מפיה ונדמו כשנשמתה יצאה מתוכה, דמבלדור חייך והביט בגופה חסר כל רוח חיים בסיפוק "אפילו לא הייתי צריך להשתמש באבדה קדברא" מלמל לעצמו ויצא מהמרתף מזמזם לעצמו מנגינה לא מוכרת.

תגובות זה יהיה נחמד אתם יודעים