הדור הבא

שמש עולה אט אט ברקיע התכול, מאירה שדות ירוקים ופרדסים מלאים עצי פרי.

היא מאירה גם בית.

בית קטן, באמצע שדה גדול, עם גינה גדולה עם עצים ופרחים בשפע.

הבית בעל גג רעפים אדום, קטן מבחוץ, אך מבפנים הוא מרווח מאוד, בעל שתי קומות.

מעשה ידיו של הארי, כמובן.

למעשה, אותו הארי פוטר מבשל באותו הרגע במטבח ארוחת בוקר.

״ג׳ין, תעירי את הילדים, הפנקייקים מוכנים!״ אומר הארי בחיוך, ונושק לג׳יני, אשתו, על שפתיה.

ג׳יני מהנהנת בחיוך, ועולה לקומה העליונה.

היא נכנסת לחדר של ג׳יימס, בנה הבכור בן השבע עשרה, ומעירה אותו.

יותר נכון, מנסה.

היא שופכת עליו מים, פותחת את התריס, מעיפה את השמיכה...

דבר לא עוזר.

לבסוף, באנחה...

״לוויקורפוס!״ 

״אאעאעררגג!״ מתעורר ג׳יימס כשהוא נתלה מקרסולו בלבד.

הוא תולה בג׳יני את עיניו החומות במבט זועף.

״את ממש חייבת להפסיק להעיר אותי ככה.״ אומר, ומסדר מחדש את משקפיו על אפו, לאחר שג׳יני ממלמלת את לחש הנגד.

״תן לי דרך אחרת שעובדת.״ אומרת ג׳יני בחיוך צידי.

״אמ...״ אומר ג׳יימס, פורע מבלי משים את שיערו השחור הפרוע גם ככה.

״תפסיק, אתה, השיער שלך פרוע מספיק גם בלי ההרגל המגונה הזה של לבלגן אותו.״ אומרת ג׳יני, ונשמעת לרגע דומה מאוד לאימה, מולי.

״למרות... שאתה באמת דומה לסבא שלך.״ אומרת ג׳יני בחיוך מסופק כשהיא מביטה בג׳יימס, שכל כך דומה לג׳יימס פוטר המקורי.

״את מוכנה לצאת כבר מהחדר? אני רוצה להתלבש.״ אמר ג׳יימס.

ג׳יני הסתפקה בגלגול עיניים וחיוך קטן, ויצאה מהחדר.

עכשיו דפקה על דלתו של אלבוס, בנה השני בן החמש עשרה.

״אל...״ אמרה בעדינות, פותחת את התריסים ונותנת לאור השמש להסתנן לחדר.

״המ...?״ שואל אלבוס, מטושטש מעט, ופוקח את עיניו הירוקות הבוהקות, בדיוק כמו אלו של הארי.

הוא היחיד מילדיהם שירש זאת.

״קום, זוהי השנה החמישית שלך בהוגוורטס!״ אומרת ג׳יני בחיוך רחב.

אלבוס מזנק מהמיטה.

״אני מדריך!״ צווח.

ג׳יני מחליקה את ידה על שיערו הג׳ינג׳י הבהיר.

״נכון מאוד!״ מחייכת.

אלבוס מחייך, ופניו החיוורות ועטורות הנמשים מעט מאדימות מאושר.

״קדימה, תתארגן, אני הולכת להעיר את ליל׳ס.״ אומרת ג׳יני בחיוך ויוצאת מהחדר.

היא הייתה מאוד גאה באלבוס.

אז מה אם הוא מדריך בית סלית׳רין?

הוא מדריך לכל דבר ועניין. זה בכלל לא משנה איזה בית הוא.

״לילי...״ אומרת ג׳יני בחיוך.

״אימא...?״ שואלת הילדה הקטנה שלה, בת השתים עשרה.

״עורי קומי!״ מחייכת ג׳יני ופותחת במשיכה את הווילון.

״אה! העיניים שלי! זה שורף...״ גונחת לילי בתיאטרליות.

״נו, באמת, ליל׳ס.״ אומרת ג׳יני ומלטפת את שיערה הג׳ינג׳י הבוער של ילדתה הקטנה.

״אימא...״ מתחננת לילי, עיניה החומות הגדולות מבריקות בשעשוע.

״לילי לונה פוטר, צאי מהמיטה הזאת מייד!״ אומרת ג׳יני בקול סמכותי, אך לא מצליחה למנוע מחיוך להתגנב לפניה.

לילי מצחקקת, והנמשים הקטנים על אפה זעים.

״נו, טוב, טוב!״ אומרת, ונותנת חיבוק לאימה.

ג׳יני יוצאת מהחדר ויורדת אל הארי.

״ילדים! כל מי שמתלבש לפני ג׳יימס זוכה לפנקייקים! לכל מי שאחריו- ג׳יימס יגמור לכם!״ צועק הארי.

מייד נחפזים למטה לילי ואלבוס, לילי לובשת חולצה אדומה מוגלגית עם סוודר בצבע דשא, וג׳ינס תכלת משופשף, ואלבוס חולצה כחולה עם מכנסי טרנינג שחורות.

הם מייד החלו לקחת פנקייקים אל צלחתם ולהטביע אותם במייפל.

כעבטר שנייה ג׳יימס רץ במורד המדרגות עם חולצה אדומה ומכנסיים רחבים כחולים.

הם אכלו וזללו, ומייד לאחר מכן נעמדו כולם באח, ביחד.

״רציף תשע ושלושה רבעים!״ קרא הארי והטיל את האבקה הירוקה.

הפרק הקודם		הפרק הבא