מלון האימה

היי חברה. טוב אז הרעיון לפאנפיק הזה עלה מאח שלי. הוא בדיוק חזר הבייתה ממלונית קורונה. והסיפורים שהוא סיפר... חחה.. אז זה הביא לי את הרעיון. רוב הפרקים שתקראו פה זה לא אני המצאתי.. זה סוג של 'מבוסס על סיפור אמיתי' חחחה.

טוב, מקווה שתהנו...

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

צעקות בהלה נשמעו ברחבי האולם הגדול.

הרמיוני נראתה מבוהלת לגמרי.

הארי העיף מבט ברון. על פניו הייתה נסוכה הבעה מבועטת.

לאחר שנודע שפילץ' הוא חולה קרונה מאומת אז הוגוורטס נכנס לסגר. מכיוון שהוא השרת אז הוא כמובן נגע בכל בכל מקום אפשרי בהוגוורטס. הקדוש מנגו הורה שכל התלמידים והמורים יכנסו לבידוד בתוך הוגוורטס, למשך חמישה עשר יום. ביום החמישי נציגים של הקדוש מנגו ערכו סבב בדיקות לכל התלמידים המורים. היום הגיעו התוצאות. יש חולי קורונה בהווגרטס. והרשימה לא קצרה!

"כולם להיות בשקט,” צעק פרופסור דמבלדור. “אני עכשיו אקריא אל כל חולי הקורונה המאומתים. כל מי שאני אקריא אותו הולך לחדר שנמצא מצד שמאל של האולם. כל מי שבסופו של דבר לא הוקרא ממהר לחזור לחדר המועדון שלו, לארגן את חפציו וללכת לתחנת הרכבת שבהוגסמיד. הרכבת תיקח אתכם לקינגס-קרוס ושם כל מי שיכול להתעתק - יתעתק לבית שלו ויכנס לבידוד. כל הקטינים – יחכו לכם שם אנשים שיתעתקו איתכם.”

"עכשיו אני אקריא את כל חולי הקורונה המאומתים. הרשימה הזאת נשלחה עכשיו מן המעבדה שנמצאת בקדוש מנגו אז בבקשה שלא לזלזל.”

"חנה אבוט, הרמיוני גריינג'ר, פרד וויזלי, ג'ורג' וויזלי, לי ג'רודן, פופי פומפרי, לי ג'ורדן, קולין קרייוי, דניס קריווי, שיימוס פיניגן, הארי פוטר, ג'יני וויזלי, רון וויזלי, פדמה פאטיל, פרוואטי פאטיל, דראקו מאלפוי, גרגורי גויל, פנסי פריקסון, מינרווה מקונגל, שומר הקרעקעות האגריד, קייטי בל, לבנדר בראון, אנג'לינה גו'נסון, לונה לאבגוד, ארני מקימלן, נוויל לונגבוטום, דין תומאס, רומילדה ווין, זכריה סמית', צ'ו צאנג.”

"כל אלה נדבקו בקורונה! הם מתבקשים לעזוב ברגע זה את האולם!”

הארי, רון והרמיוני קמו ממקומותיהם ויצאו החוצה. כל שאר הילדים שלא קראו בשמם נסוגו לעבר שולחן המורים. פרופסור מנוקנגל, שגם היא 'קורון מאומת' הדריכה את כולם והובילה אותם לעבר החדר הצדדי.

כשכולם נכנסו והדלת נסגרה מטר של שאלות הותך על פרופסור מקונגל המסכנה שנראתה גם היא מבוהלת טיפה.

"מה אנחנו נעשה עכשיו?” שאל זכריה סמית'

"נמשיך ללמוד עדיין?” שאלה הרמיוני וזכתה במבטים כועסים.

"לאיפה אנחנו נלך עכשיו?” של רון.

"נביא איתנו את הבגדים?

"איך נלך?”

"נלך למלון קורונה?”

"הרגעו בבקשה,” קראה פרופסור מקונגל והרימה את ידה. “אני משערת שאנחנו נלך למלון קורונה. כמובן שנוכל להביא איתנו בגדים וכדומה. אני לא יודעת אם נלמד, סביר להניח שלא. נלך לשם מן הסתם ברכבת אחרי שהיא תחזור מקינגס קרוס. עוד שאלות?”

כולם היו בשקט וכעבור רגע כולם החלו לדבר זה עם זה.

"אנחנו אשקרה חולים בקורונה עכשיו, איזה מוזר זה,” אמרה הרמיוני ובחנה את ידיה, כאילו מצפה שהן יהיו כתומות לפתע או משהו כזה.

אני לא יודע מה אתכם,” אמר רון. “אבל כבר מלפני כמה ימים אני לא מרגיש טעם וריח.”

"רולנד וויזלי" קראה הרמיוני בכעס והניחה את ידיה על מותניה. “אתה כבר כמה ימים לא מרגיש טעם וריח ולא חשבת לספר לנו?”

"לא חשבתי שזה כל כך חשוב...” מלמל רון.

"ברור שזה חשוב,” קולה של הרמיוני הפך להיות צווחני. “לך תדע, אולי אני והארי נדבקנו ממך??”

"זה לא הגיוני שנבדקתם ממני,” אמר רון שהחל לכעוס. “אם את לא זוכרת, בדקו אותנו ביום החמישי לבידוד. אני לא מרגיש את הטעם ואת הריח רק מלפני שלוש ימים..”

"עדיין,” אמרה הרמיוני. “היית צריך לומר!”

לאחר רבע שעה מורטות עצבים (שבהן רון והרמיוני המשיכו להתווכח ביניהן) הגיעה הודעה. 'כל שאר הילדים והמורים שלא נדבקו עזבו את הגווורטס והם כרגע בדרכם לקינג קרוס'

שניה אחרי שפרופסור מקונגל הודיעה את זה כולם נדחפו החוצה סוף סוף והלכו לחדריהם, לארגן את החפצים.

"זה ממש מוזר,” אמר רון בעוד הוא והארי דוחפים למזוודה שלהם את כל מה שרק אפשר. “אמצע השנה ואנחנו אורזים מזוודות... חחה.”

הארי לא ענה. הוא היה דיי מבולבל. אם הוא כרגע 'קורון מאומת' אז הוא אמור לחוש טעם וריח, לא? או להיתקף בשיעולים כבדים... אבל הוא לא הרגיש שום דבר מזה. הוא רק הרגיש בתחושה מוזרה ממש שנוגסת לו בבטן.

מצד שני אולי הוא באמת לא יכול להריח וחוש בטעם כרגע... הוא לא יכול לדעת עד שהוא יאכל משהו.

אחרי שהם סיימו לארוז את החפצים שלהם אז הם ירדו למדשאות. ג'יני ולונה הצטרפו אליהם.

"אני לא הבנתי משהו,” אמרה ג'יני שנשענה על הארי. “למה אנחנו צריכים ללכת עכשיו למלון של קורונה? למה לא להישאר בהוגוורטס וזהו?”

"אני יודעת למה,” אמרה לונה. “אבא שלי אמר לי שאחד מהתסמינים של הנגיף הזה שלפעמים, במקרים מסוימים אז אזורים נגועים של הנגיף הופכים לירוק. בגלל זה לא רוצים שנישאר כאן. נוכל לצבוע את כל הטירה בירוק...”

הארי ורון החליפו מבטים ביניהם ומהרו להחליף נושא.

"נוכל לשחק שם קווידיץ'?” שאל הארי. “גם אם לא, אני מתכוון להביא את אש המחץ.”

"אנחנו לא יודעים מה אתכם אבל אנחנו הולכים לעשות חיים,” פרד, ג'ורג' ולי ג'ורדן הצטרפו אליהם.

פרד שלף את המסכה שלו ומלמל לחש בפנים רציניות להחריד. המסכה עלתה באש ונהפכה לאפר. “יהי זכרה ברוך, מסכה יקרה, שלא עשתה את עבודתה נאמנה.” אמרו פרד וג'ורג' וטמנו את ראשם בין ידיהם.

"אולי היא לא עשתה את עבודתה בצורה טובה כי לא לבשת אותה?” שאלה הרמיוני בהרמת גבה. הארי ולונה פלטו צחקוק.

עד הערב הם המשיכו לפטפט. באיזה שהוא שלב נוויל, דין, ושיימוס הצטרפו אליהם. נוויל לקח את הכל ממש ברצינות ולא הפסיק לרעוד. שיימוס כל הזמן תפך לא הגב וניסה להרגיע אותו ללא הועיל.

מתי שהשמיים כבר היו שחורים לגמרי. והאגם הפך למין עיסה כהה. עברה הודעה בין כולם. הרכבת חזרה. הגיע הזמן לעזוב.

הארי, רון, הרמיוני, פרד, ג'ורג', לי, לונה, ג'יני, נוויל, דין ושיימוס קמו והלכו לכיוון הרכבת יחד עם שאר התלמידים.

הארי רון והרמיוני התיישבו בתא יחד עם נוויל, לונה וג'יני. כרגע לונה החליפה את שיימוס וניסתה להרגיע את נוויל שלא הפסיק לרעוד ולהזיע מלחץ.

"מלון האימה,” צייץ נוויל. “הנה אנחנו באים!”

		הפרק הבא