f.r.i.e.n.d.s Harry Potter style

עברה כבר שנה מאז שהארי ורון עברו לעיר הגדולה, וכשאני מדברת על העיר הגדולה, אני מתכוונת להוקוודוּס סיטי.

הוקוודוס סיטי, או ניו יורק לפי כינוייה המוגלגי, היא העיר הכי עכשיווית בעולם.

כל שנה מציפים את הוקוודוס מיליוני צעירים, שפשוט רוצים להצליח –  ובגדול,

לא משנה אם אלו מוגלגים או קוסמים.

כשהארי עבר להוקוודס, אחרי שנישא לאהובת ליבו צ'ו צ'אן והצליח בתור מרצה בתחום כוחות האופל, רון גם הוא בא יחד איתו. אך לא לפני שנפרד מחברתו – המעצבנת, יש לומר - לבנדר. רון רצה למצוא עיסוק זמין בעיר .

ג'יני והרמיוני היו גם הן בדרך לעיר הגדולה, אומנם שנה מאוחר יותר מהארי ומרון. כיוון שהרמיוני החליטה לחכות עד שג'יני תסיים גם היא את הלימודים בהוגוורטס.

זה היה יום קריר של תחילת החורף, הרמיוני הביטה מבעד לחלון המכוסה

בכפור.

המונית נעצרה וג'יני מיהרה לצאת ממנה.

"וואו, זה הרבה יותר טוב מלונדון." קראה ג'יני הנדהמת כשיצאה מן המונית בעודה מביטה מעלה על גורדי השחקים שהתנוססו מכל עבר.

"את צודקת," הסכימה איתה. "אני כבר לא יכולה לחכות שנגיע לדירה." צווחה הרמיוני בהתרגשות.

"הו, תראי, יש פה בית קפה מוגלגי. אנחנו חייבות להיכנס." הכריזה ג'יני, גם היא בהתרגשות.

"רק אל תשכחו לשלם, זה יוצא לכן שמונה דולרים וחצי." אמר הנהג במבטא איטלקי כבד.

"רק רגע," ביקשה הרמיוני מהנהג ופשפשה בתיקה אחר הארנק.

"הו, הנה זה." הכריזה והניחה את הכסף בידו השמנה של הנהג.

היא יצאה מהמונית בעקבות ג'יני והן ניגשו להוציא את המזוודות.

הן נכנסו אל בית הקפה, שם הם פגשו במוגל לא נאה במיוחד, אשר ענה לשם גאנת'ר, גאנת'ר היה איש מעט מלא עם שיער קצוץ ומחומצן.

לאחר שהגיש להם את הקפה לחשה ג'יני באוזנה של הרמיוני, "הוא הומו, נכון?" שאלה באכזבה גלויה.

הרמיוני גיחכה ונחרה בבוז קל. "למה, את מעוניינת?" שאלה בשעשוע ובתגובה קיבלה אגרוף קטן בזרוע.

השתיים שתו את הקפה המשובח, שגרר התלהבות גדולה מצד ג'יני. ("וואו, הקפה הזה מעולה. מה דעתך שנרד לכאן כל ערב?")

הן השאירו את הכסף על השולחן ויצאו מבית הקפה הקטן והחמים.

הן החליטו לעלות לדירה לפני שיחשיך.

כשפתחו את דלת הבניין נשמעה חריקת צירים צורמנית עקב הכפור שנתפס בהם. הן עלו במדרגות לקומה השלישית, ונכנסו בדלת.

הדירה הייתה מאד נאה ומרווחת, ושתיהן כבר מיהרו להכריז איזה חדר כל אחת רוצה.

לאחר שפרקו את החפצים, שלחה הרמיוני את ג'יני לקניות, "כחי, זה כסף מוגלגי. תזכרי, יש פה עשרים דולר, אל תתני לאף אחד להגיד לך שמשהו עולה יותר." היא ציידה אותה בכסף המוגלגי וכיוונה אותה אל המכולת הקרובה.

כשג'יני יצאה מהדלת ראתה בדלת הבניין ממולה גבר נאה בעל שיער אדומוני.

היא הביטה בו רגע, ואז הוא הסתובב. היא לא האמינה למראה עיניה, מולה עמד לא אחר מאשר אחיה רון!

"לא! לא לא לא לא לא לא לא!" אמרו יחד

לקח לו די הרבה זמן עד שהצליח לדבר. "ג'יני?! מה את עושה פה?" שאל בתדהמה שלא פחתה לרגע. "מה זה מה אני עושה פה? אני גרה כאן. אני והרמיוני עברנו לגור בבניין כאן ממול."

"לכאן?! למה דווקא לכאן? לא יכולתן למצוא מקום אחר, קצת יותר רחוק מאיתנו?" הציף אותה בשאלות.

"מאיפה אני אמורה לדעת איפה אתה גר?" שאלה בתוכחה לא קטנה משלו.

"היית יכולה לשאול." הזכיר לה בתשובה.

באותו רגע הרמיוני יצאה מהדלת. היא הופתעה למצוא את ג'יני עומדת בתחתית הבניין במקום באזור המכולת, "ג'יני, מה כל הצע- רון!" קראה כשבחינה ברון. "לא ציפיתי לפגוש אותך דווקא פה." אמרה את המובן מאליו. "הארי בבית?" שאלה בגבות מכווצות כששמה לב לעובדה שהארי לא נמצא איתם שם במפגש המחודש הזה.

"לא, הוא ירד לסידורים עם צ'ו." ענה לה רון בקול מעט ממורמר.

"תגיד, זה לא מפריע לך שהיא גרה איתכם?" שאלה הרמיוני.

"אמ, זה טיפה מפריע, כן. יש הרבה רעשים בלילה." הוא עצר והסמיק כשהבין מה אמר. "בקיצור, אז הארי וצ'ו החליטו שהם עוברים לבית בביניין ממול, וחבר שלנו עובר לגור איתי."

"אה, ואיך קוראים לו, לחבר שלך?" התעניינה הרמיוני.

"קוראים לו סטו, הוא בא מקווינס. הוא למד בבית ספר לכישוף ולקוסמות פה באיזור."

"באקדמיית אופנרייהם?! אני לא מאמינה, אומרים שזה בית הספר הכי טוב לכיש-" התחילה הרמיוני בהתרגשות ונעצרה כשהבחינה במבטים שרון וג'יני תקעו בה. "אחרי הוגוורטס, כמובן." השלימה את עצמה במבוכה והשניים הנהנו בגיחוך.

לפתע הבחינה הרמיוני בהארי ובצ'ו עולים במדרגות.

"הי, הארי." קראה אליו. והוא הסתובב אליהם. "אז אתם כבר פה." אמר הארי וניגש לחבק את הרמיוני וג'יני בעוד צ'ו מחייכת מהצד.

"מה זאת אומרת כבר פה? ידעת שהן אמורות לבוא?" שאל רון בבלבול עצבני.

"כן, בטח, אני סיפרתי להרמיוני שיש פה דירה פנויה." ענה הארי במובנות מאליה.

"אני לא מאמין שלא סיפרת לי!" קרא רון באכזבה גלויה.

"רצינו שזו תהיה הפתעה. "משכה הרמיוני בכתפיה. "טוב, תיכנסו איתנו לכוס  קפה?" שאלה בחביבות.

"אמ, לא, אני צריכה ללכת לקניות." אמרה ג'יני ופנתה להמשך הרחוב. הרמיוני העבירה את מבטה השואל אל הארי.

"אנחנו רק חזרנו, יש לנו כמה דברים לעשות." אמר הארי.

"טוב, אז זה רק את ואני." הכריז רון בחיוך. "אני אשלח פטרונוס אל סטו, הוא יוכל להצטרף אלינו." אמר בהיסח דעת. "רון, מוגלגים לא רגילים לפטרונוסים שעוברים לידם ברחוב." נאלצה הרמיוני להזכיר לו. "הו, נכון." גמגם רון.

"טוב, אז אנחנו זזנו, ביי חבר'ה." אמרה הרמיוני והיא ורון החלו לצעוד אל בית הקפה בעודם מפטפטים.

הארי וצ'ו פנו אף הם אל דירתם.

הארי פתח לצ'ו את הדלת בחיוך. "אחרייך." צ'ו נכנסה בחיוך ביישני.

****

"נו, אז איך בעיר הגדולה?" שאל רון את הרמיוני אחרי שהתקשר לסטו.

"מדהים." אמרה הרמיוני בחולמניות מסוימת בעודם מתיישבים על אחת הספות הזוגית. "כל רגע אני נדהמת מחדש, אפילו שאני רגילה לכל הדברים המוגלגיים." הוסיפה. "לי אישית היה קשה להתרגל לכל המוגלגים מסביב, אבל עכשיו כבר התרגלתי לזה." חייך רון והוציא סיגריה מכיסו.

"הי! מה אתה עושה?" קראה הרמיוני בתוכחה.

"אה, זה? התחלתי לעשן קצת אחרי שהגענו לפה." ענה רון למבטה בטון אשם מעט.

"תכבה את זה! איכס, זה פשוט מזעזע." הרמיוני עיקמה את אפה. "וגם מסריח בטירוף." אמרה הרמיוני וניפנפה את העשן מעליה.

רון כיבה את הסיגריה במשיכת כתפיים וזרק אותה למאפרה. "את סתם עושה  מזה סיפור." אמר אבל לא התווכח. "הו, הנה סטו." אמר והחל לנפנף לאדם כהה שיער והתיישב על כורסא בצדו השני של בית הקפה. סטו קלט את רון במבטו וניגש אליהם.

סטו לקח את ידה של הרמיוני ונשק לה. "רון, איך זה שלא הכרתה לי עד עכשיו את עלמת החן?" אמר בשרמנטיות מבלי להסיר את מבטו מהרמיוני.

"כי הרמיוני חדשה באזור." הסביר רון במלמול נרגז.

"אה, אז אוכל לעשות לך סיבוב." הציע להרמיוני בחיוך.

"לא, אני אעשה לה סיור." אמר רון בקול נוקשה והחלטי.

"טוב, אחי, אתה לא צריך להתעצבן." נכנע סטו בהרמת ידיים משועשעת.

"אני סיימתי את הקפה," אמרה הרמיוני ולקחה את תיקה. "אז אני חושבת שאני אזוז." אמרה הרמיוני והניחה שטר של דולר על השולחן לפני שקמה ולבשה את מעילה.

"לא, למה? בואי אני אזמין אותך לעוד קפה." הציע לה רון כשהוא מחווה בידו אל מושבה הריק.

"לא, תודה, אבל אני חייבת לעלות לסדר את הדירה." השיבה. "אז אני אבוא לעזור לך!" הכריז רון וכבר התחיל להיעמד.

"תודה, אבל לא תודה. יש הרבה בלאגן ואני רוצה לסדר את זה בעצמי." אמרה בטון חצי מתנצל. "ביי רון." אמרה ונשקה לו בלחי. "ביי סטו." נופפה לו לשלום.

"להתראות יפיפייה." אמר סטו בחיוך והרמיוני הסמיקה.

כשהרמיוני נכנסה לדירה חיכתה לה הודעה במענה הקולי.

הרמיוני הניחה את תיקה על הספה ולחצה על כפתור הפליי בעוד ההודעה מתנגנת.

מתוך המכשיר בקע קול חולמני,

"היי ג'יני, זאת לונה. רציתי להגיד לך שבעוד שלושה ימים אני אבוא לבדוק דירה בשכונה שאמרת שאתם עומדים לעבור אליה, כנראה אפילו לבניין שלך! אני כל-כך מתרגשת שאנחנו עומדות לגור קרוב אחת לשנייה. טוב אז נפגש כבר שם. אה, תשמעי, תיזהרי מיתושתושים, שמעתי שיש מושבה ענקית שלהם בהוקוודס! טוב, אני כבר אביא את התרסיס של אבא נגדם. אוהבת אותך, וד"ש להרמיוני. לונה."

הרמיוני חייכה והתחילה לפרוק את הארגזים והמזוודות.

כשג'יני חזרה הרמיוני מסרה לה את ההודעה של לונה.

ג'יני מאד שמחה לשמוע שלונה מצטרפת אליהם ושהיא מצאה דירה קרובה כל כך לשלהם.

****

"צ'ו, לא עשינו את זה כבר חודש וחצי. גם לי יש צרכים." הסביר לה הארי בטון מעט דרשני אבל רך.

"אבל הארי, אתה חייב להבין אותי. לא כל כך בא לי, אני..." נאנחה צ'ו בקול מתגונן.

"עשיתי משהו לא בסדר? תגידי לי, אני אתקן אותו מיד. אני בחיים לא ארצה לפגוע בך. אבל כדי שאני אתחשב בך, את גם צריכה להתחשב בי, או לפחות הייתי מצפה שתסבירי לי מה קרה. נישואים זה דבר דו-צדדי." אמר הארי בתסכול עמוק.

"זהו?" התפרצה פתאום צ'ו ודמעות כעס הציפו את עיניה. "זה מה שהיחסים שלנו בשבילך?" אמרה כשהיא קמה בפראות ויוצאת מהחדר ברוח סערה.

"צ'ו חכי." קרא אחריה הארי ומיהר לרוץ אחריה. אבל הוא איחר, היא כבר הספיקה לקחת את מעילה ולצאת מהדירה.

הארי צנח על הספה וגנח בתסכול וזעם.

****

כשג'יני סיימה את הקניות היא שמה לב שלא אכלה מאז שיצאו לדרך, והיא נהייתה די רעבה. בדרך היא מצאה פיצרייה קטנה בפינת הרחוב.

ג'יני נכנסה והזמינה משולש פיצה עם התוספת שנראתה לה הסבירה ביותר.

ג'יני בהתה בגשם הקל שהחל בינתיים דרך חלון הפיצרייה, ולפתע היא ראתה ברחוב מולה דבר לא ייאמן.

היא ראתה את צ'ו מתנשקת עם מישהו, היא אומנם ראתה רק את גבה של צ'ו, אך זה הספיק לה כדי לראות שזה לא הארי.

לפתע הם הסתובבו כך שהצליחה לראות את הבן אדם שאיתו התנשקה, אבל זה לא היה סתם מישהו, זו הייתה מישהי!

היא לא יכלה להאמין שזה נכון, ועוד מי זאת הייתה. מריאטה, המלשנית מצבא דמבלדור.

ג'יני נלחצה, מה היא הולכת להגיד להארי?

		הפרק הבא