העולם ללא וולדמורט

"הארי! הארי, קום. אתה מאחר! קום!" הארי שמע את קולה של אימו צועק לו מלמטה שיקום. הוא הרכיב את משקפיו, התלבש וירד למטבח.

"התעוררתי, אמא, התעוררתי! מה השעה?"

"עכשיו עשר וחצי, חייבים למהר!"

"נו, לילי, תני לו זמן להרגע, הוא הרגע קם. הכל בסדר, בן? המזוודה ארוזה?" שאל ג'יימס פוטר.

"כן, ארזתי אותה אתמול," אמר הארי ופיהק.

"לוקומוטור מזוודה!" אמר ג'יימס והחווה בשרביטו כלפי מעלה.

"קדימה, קדימה, הארי, מתוק, תעלה, תעלה!" צווחה לילי.

"הכל בסדר, הארי?" שאל ג'יימס.

"כן, פשוט... אני קצת מתרגש," אמר הארי במבוכה.

"אל תדאג, ככה זה לכולם. תעלה לרבכת," אמר ג'יימס ברוגע, שלא כמו אישתו.

"הארי, סוגרים את הדלתות!" אמרה לילי והרימה אותו אל הרכבת. "אל תדאג, חומד, נכתוב לך הרבה. כל שבוע. ואל תשכח לקחת את הדוויג!" הדוויג הייתה התנשמת שאביו ואימו קנו לו ליום הולדתו האחד עשרה.

"בטח, ביי, אימא! ביי, אבא! נתראה בחג המולד!" ענה הארי וניפנף להם לשלום דרך החלון. 

"אל תשכח לכתוב לנו במכתב לאיזה בית התמיינת! בטוח גריפינדור," הוסיף ג'יימס. הוא רץ אחרי הרכבת, עד שהיא פנתה בסיבוב ואבא של הארי נעלם.

הארי הלך לחפש לו תא ריק. הוא לא מצא תא ריק, אבל התא הכי פנוי היה עם ילד ג'יניג'י, שישב שם ככל הנראה לבדו.

"שלום," אמר הארי. "אני יכול לשבת פה? אין עוד מקומות פנויים."

"בטח," מלמל הילד. "אני רון וויזלי. מי אתה?"

"הארי פוטר," ענה הארי.

"אה, שמעתי על ההורים שלך. בן דוד של אימא שלי בקשר נישואים הוא חבר טוב של הוריך."

הארי קנה המון ממתקים מאישה נחמדה שעברה שם עם עגלה עמוסה, אבל הילד לא קנה דבר. הארי שפך את כל הממתקים שלו על המושב, ואכל בכיף ביחד עם הילד(שבעצם היה נראה שהוא נהנה) את כל הממתקים.

ברוכים הבאים לכל התלמידים החדשים! וברוכים השבים לכל התלמידים הוותיקים שלנו. כעת נאכל, ואחר כך אמסור לכם כמה דברים." אמר המנהל, אלבוס דמבלדור, אחרי המיון. הארי כל כך שמח שמויין לבית גריפינדור! גם אביו ואימו היו שם.

הוא אכל מכל הבא ליד, ושמח ששנה חדשה מתחילה לה עכשיו, והיא הולכת להיות כיפית ומאתגרת גם יחד.

תגובות פליזזזז!!!