קסם של סקיב

תום פסע אל תוך החדר העגול וסגר את הדלת אחריו.

החדר החל להסתובב במהירות אבל תום אפילו לא ניסה לעקוב.

הוא ידע.

"איפה היציאה" לחש, מודע לכך שהקסם ישמע אותו בכל מקרה.

דלת כהה נפתחה מולו והוא פסע דרכה אל תוך המסדרון הריק.

בחלון, שמש בהירה הבהיקה מבין ענני נוצה.

הוא גיחך.

נובמבר עכשיו.

חורף.

מבלי ששם לב, הוא כבר היה בתוך האח.

המילה "הביתה" עמדה על קצה לשונו, אבל אז הוא נזכר.

"באלכסון" הוא אמר.

אין אינגליש איט'ס diagon alley.

סמטת דיאגון.

הוא יצא מצידה השני של הארובה.

"כרך ודף בע"מ".

בדיוק איפה שהוא צריך.

הספרים החדשים נצצו לעברו.

שינוי צורה היה התחביב של תום בשעות הפנאי, רק שלא היו לו הרבה כאלו.

הוא שאף להפוך לאנימאג ביום מן הימים.

ועד אז-

"הו, תום!" חייך לעברו המוכר, "אנשים חטפו את זה בכמויות, שמרתי אחד במיוחד בשבילך".

"ברור, כן" אמר בפיזור דעת, תוך שהוא בוחן את הספר בעיון. "17 אוניות, הלא כן?"

"כן, כן. ועכשיו הספר הוא שלך".

"אנימאגיה - אז, היום ותחזיות לעתיד".

הוא יצא במהירות מהחנות, שקוע בספר ובתהליכים המסובכים הדרושים לשינוי הצורה המורכב.

שקוע כל כך, עד שלא הבחין באיש שהתקרב מאחוריו.

ולפתע פתאום, באמצע היום, הכל נהיה שחור…

		הפרק הבא