עם כל הכבוד, לא.

דמבלדור . הכל בגללו .
הוא הכריח אותי לרשום את היומן הזה .
הו , ומהי הסיבה ? זה יעשה לי ' סדר במחשבות ' .
תודה רבה דמבלדור , אבל למקרה שלא ידעת - שום סדר אירועים לא יעזור כאן .

אז בגלל שהייתי מבולבלת , הוא פשוט אמר לי לרשום הכל כאן .
מההתחלה - ועד הסוף .
איך הגעתי לכאן , מה קרה אחרי זה , עם מי התחברתי בהוגוורטס , וכל שאר הזבל הזה .

אולי זה לא כל כך נחמד מצידי . להיות כזאת כפויית טובה , אחרי כל מה שדמבלדור עשה למעני .
הרי אני יודעת שבלעדיו הייתי .. מתפרקת .
אמנם השיחות השבועיות שלנו היו מעיקות בהתחלה , אבל לאט לאט , למדתי להעריך אותן .

ואז , לפני שבוע בדיוק , סיפרתי לדמבלדור שאני מתחילה לשכוח .
מתחילה לשכוח איפה הייתי לפני שכל זה התחיל .
שאני מבולבלת .

אז הוא אמר לי לרשום את כל מההתחלה ועד הסוף .
וזה מה שאני עושה .

וזה מה שמביא אותי למחשבה .. איך הכל התחיל .

זה לא היה לילה קודר במיוחד , וגם לא חם במיוחד .
זו לא התחלה דרמטית מספיק .
גם הסיפור הזה לא דרמטי מספיק . הוא פשוט מוזר .

מאוד מוזר .

אני יכולה לעוות את הכל לגמרי , ולהפוך את הסיפור שלי לסיפור רומנטי מהסוג של ניקולאס ספארקס .
אבל למה לי ? מה זה יהיה שווה ?

אז הנה האמת -
האמת היא , שהכל התחיל בלילה מלא יתושים .
ואז שמעתי את הרעש הזה .

רעש מנוע של מכונית .

טוב , זה בהחלט היה מוזר .
זאת אומרת - לעזאזל , אני גרה בקומה 23 בבניין באמצע ניו יורק .

איך רעש מנוע של מכונית מגיע ליד החלון שלי ?


כל ההתפלספויות היו מיותרות לחלוטין .
לא הייתה ברירה .

הייתי חייבת לבוא איתם . אם רציתי - ואם לא .

זהו סיפורה של ילדה בת 17 , שלא מבינה שום דבר בהארי פוטר .
זהו סיפורה של ילדה שנלקחה בעל כורכה - עמוק אל תוך הספר , בלי שום הסברים .

זהו סיפור מוזר .
מאוד מוזר .

		הפרק הבא