"אני באמת מצטער."

"קרניים!" צעק סיריוס כשראה שג'יימס נכנס לאולם הגדול בארוחת הבוקר. פרופסור מקגונגל אפילו לא טרחה להרים את מבטה; שעון החול של גריפינדור היה ריק מאבנים אם היא הייתה מורידה להם כל פעם שהם צועקים שם.
"בא!" ג'יימס רץ לעבר סיריוס וכל השאר.
"מה שלומך?" שאל סיריוס במבוכה קלה.
ג'יימס צמצם עיניים. סיריוס אף פעם לא שואל "מה שלומך?". הוא שואל "מה נשמע?" מאז שג'יימס הכיר אותו. "בסדר, אני מניח. מה איתך? אגב, איך היה שיקוי הפולימיצי?"
פיטר כיווץ מצח בבלבול, רמוס גיחך וסיריוס הסמיק.
"הכול נהדר," השיב. "אבל לא שתיתי שיקוי פולימיצי."
"אה, בסדר," התערב רמוס. "אז במי התאהבת עד מעל הראש? האם אני מזהה תסמיני אוואנס?"
"היי!" קרא ג'יימס, נעלב.
"אני אאמץ את הביטוי הזה לחיים," אמר פיטר, על סף בכי מרוב צחוק.
"תהנה." התרגז סיריוס. כל אחד חזר לצלחת שלו. סיריוס רכן כדי לקחת ביצה קשה וג'יימס תפס אותו בכתפו.
"רך ֿכף, היום בשיעור הראשון אנחנו מדברים."
"ואני חשבתי שאנחנו מחרימים אחד את השני." סיריוס השתחרר מאחיזתו של ג'יימס ולקח את הביצה הקשה שרצה.
"לא מצחיק," אמר ג'יימס. הוא הביט בעיניו של סיריוס והסתכל לשני הצדדים, לבדוק אם פיטר או רמוס מקשיבים. "אתה לא אתה לאחרונה. אני באמת רוצה לדעת מה קרה לך."
סיריוס נשך שפתיים. "בוא, לפני שהם ישימו לב."
פיטר היה באמצע להתלונן באוזני רמוס על כמה שהוא עלוב בתורת הצמחים ובטוח לא יצליח, אז הם לא שמו לב שג'יימס וסיריוס חמקו לחלק יחסית ריק במדשאות.
"כן, ג'יימס?" שאל סיריוס בהרמת גבות. "מה רצית?"
"זאת לא השאלה," אמר ג'יימס. "השאלה היא כן, סיריוס?"
"אני יודע שאתה לא תרצה להיות חבר שלי ושאתה בטוח תשנא אותי, לא, אני לא הולך לומר לך."
"אמרתי לך משהו," אמר ג'יימס. "ואתה תעשה אותו. תגיד לי מה קרה לך. אני דואג."
"אוי, אני מחבב אותך, ג'יימס."
"גם אני אותך, אבל איך זה קשור?"
"אתה לא מבין," אמר סיריוס. "אני מחבב אותך. אני אוהב אותך. אני..."
"אתה?" עודד אותו ג'יימס.
"מאוהב בך." אמר סיריוס.
סיריוס קם והלך לשיעור התגוננות מפני כוחות האופל.
"למה איחרת?" שאלה המורה המעצבנת, פרופסור גרטקי. "השיעור התחיל לפני חצי שעה. עשרים נקודות יורדות מבית גריפינדור."
סיריוס הצטער ברגע הזה שהוא בכלל טרח להגיע לשיעור, כי הדבר היחידי שהוא רצה זה לטמון את הראש בכרית ולבכות. אה, כן, ושרמוס ופיטר לא ינעצו בו מבטים וישאלו בפנטומימה למה איחר ואיפה ג'יימס (הם ישבו בקצה האחר של הכיתה).

ג'יימס בינתיים ישב וחשב על מה שסיריוס אמר. הוא לא נכנס גם לשיעור הבא, ולבסוף החליט שהוא רוצה לדבר עם סיריוס על מה שאמר, רק שפחד לפגוע בו. הוא מאוד, מאוד פחד לפגוע בו. לבסוף החליט ללכת לשיעור הבא, שהיה בשיקויים. זה מה שחסר לי, חשב במרירות. שיעור עם בית סלית'רין. לראות את הפנים היפים של לילי, את הפנים השמנוניים של סנייפ, את הפרצופים השואלים של רמוס ופיטר ו... את הפנים העצובים של סיריוס. תענוג. כל אלה מול העיניים שלו. ועוד מצפים ממנו להתרכז בשיעור. הוא נכנס למרתף שבו למדו את השיעור, מתהלם מפרופסור סלגהורן.
"סיריוס," פנה אל חברו, עיניו מלאות דמעות. "אני מצטער."
הוא חיבק את סיריוס חזק ֿחזק.
"אני באמת מצטער."

ג'יימס יצא מהמרתף בעוד כל הכיתה מסתכלת עליו. סיריוס יצא אחריו, אבל לא לאותו המקום. 

אוי יצא גרוע ברמות איכ