ויתחרפנו בני האדם

קרדיט ללרוזנ ויהודה

הפאנפיק עלול להגיע לגרוד PG ואפילו PG13 עקב איזכורים חמורים של מורה שאינו מתחשב באחרים, הארי פוטר בעל פרצוף חזרזירי שצווח בקולי קולות ומנקה עם פוטנציאל למחוץ בני אדם. הקריאה על אחריותכם בלבד!

שלום קוראים נחמדים (וטעימים)
זהו פאנפיק מוזר בהחלט בו מסופר על מציאות חלופית, בה הארי אינו מגלה שהוא קוסם ונשלח על ידי דודיו ללמוד במוסד הסגור ע"ש הקדוש ברוטוס לעבריינים חסרי תקנה. זהו יומו הראשון בלימודים.
הפאנפיק כתוב בשפה תנכ"ית, ומלווה באיזכורים רבים לפסוקים ולמקרים מהתנ"ך.

וימצא הארי את עצמו עומד אי שם, בסופו של בית רחב ידיים. ויראה ילדים רבים משתובבים ומשחקים, והנה נשמע צלצול רם מתוך התקרה ויחרד על נפשו. וישא עיניו ויביט סביבו, ויראה אדם הנראה לבוש מכובד כמורה, מגיע אל המקום בו עמד.

ויבוא המורה, צלמון הוא שמו, אל חצר ביתן השומר ויבקש מן השומר "פתח לי השער כי מורה אנוכי, ולמורים מותר לאחר". ויעז השומר פניו ולא ישים ליבו לדברי המורה, וידרוש אישור הורים. ולא ישלוט צלמון ברוחו, ויפלוט "חמור, כלב בן כלב"

ויעבור שם המנהל וירא כי אין דיבר המורה צלמון בלשון חכמים ויתפסו בבגדו ויניפו מעל השער ויסטור על פניו ויקרא "המורה המורה לא רחום רק חנון ארוך אף ולא מנקה אחריו, מדדוע דיברת כך?"

ויצעק המורה ויען ויאמר "בי אדוני, אל יחר אפיך עלי, כי השומר העלה חמתי ותקפוץ חמתי ותדבר, ואני לא אחראי עליה." וישחררו המנהל לכיתתו, והינו מהדס לו משם שמח וטוב מראה.

ויראה הארי כי ממולו מגיח האדם המכובד כמורה אשר הליכתו נראית קצת שלא כדרך טבע. ויצעק האדם לאמור "היכנס זה עתה לכיתתך, ולא - ארביץ לך מכות אשר יכאיבו לגופך עד אשר לא תהיה בך רוח חיים!". ולא יבן הארי את אשר ציוה עליו מורהו, כי אינו הבין את שפת לשונו ודיבורו.

ויראה המורה את בהיתו של הארי זה ולא יקלוט מדוע יסוב הלוך ושוב אותו תלמיד אשר פניו כחזרזירון. וישלוט ברוחו ולא יומר 'חזרזירון' פן יפטרוהו, מפני שנבדק בספר ולא נמצא 'חזרזירון' בלשון החכמים. ויבחר כינוי אחר, ויפתח פיו ויצרח 'חיה טמאה, מדוע אינך באשר חבירך הם, אלא חג אתה וחוגג אתה ולא ירא מפני קדושת המקום?"

ויבהל הארי על נפשו, אולם יאמץ לבבו לפני קונו ויחזר לאותו אדם ויען ויאמר "מי אתה, איש אשר מעז לפתוח את פיו עלי בכזו צורה מזלזלת וחסרת כבוד?" וישאל ביהירות את האדם המלא מאוד אשר נעמד ממולו ודיבר בקול רם עד אשר ניתזו מפיו טיפות של רוק ופגעו בפרצופו החזרזירי.

והנה באותה העת, ונבטיטה, מנקת בית הספר, נוברת בארון מטאטאיה, ותשלוף מטאטא ותיקחהו בזרועותיה, ותפזם שירי נופת צופים. "רחם, רחם נא על גבי הכואב רחם, רחם" ותפזם כך בגיל וברננה, אך הנה לפתע פתאום תשמע צווחות ותסוב לאחוריה אל עבר הקולות ויחשכו עיניה! והנה, מורה מוזר, אשר פיו מפיק שאגוות, צווח על תלמיד! ותצעק אל המורה הטפיל "עלוקה הנך! עזבהו לנפשו!".

ויתפוס צלמון המורה בדש חולצת החזרזיר ויטלטלו ויתפוס באוזניו וימשוך עד אשר היו לכיסוי על עיניו ולטוטפות בין רגליו. ויתפוס את אוזניו ויקשור בהם את המנקה הקנאית לאלוהים, ולא ישמע את זעקותיהם, ויגרורם בחבילה למנהל.

		הפרק הבא