לאבגוד

 היי אבא!

התקבלתי לרייבנקלו!

אני ממש שמחה.

אני ממשיכה לקרוא את הפקפקן כל יום.

הכתבה על השנורקוקים פחוסי הקרן הייתה ממש מעניינת!

אהבתי גם את הכתבה על ראש לשכת ההילאים.

יש לי גם חברה טובה, ג'יני וויזלי.

אבל היא בגריפינדור.

רק רציתי לספר שהיתושטושים אכלו לי את השוקולד!

לונה היקרה,

אני מאוד שמח שהתקבלת לבית רייבנקלו!

נהדר שאהבת את הכתבה על השנורקוקים, כי בחופשת חג המולד נצא לחפש כמה בספרד.

כל הכבוד שאת לא כותבת את שמו של ראש לשכת ההילאים, אנחנו לא רוצים שהוא יגיע עלייך באורח פלא.

ג'יני וויזלי? אני מכיר את הוויזלים. אנשים מאוד נחמדים ונבונים.

עכשיו- היתושטושים אכלו לך את השוקולד?!

באמת?!

יתושטושים לא נמשכים לשוקולד.

אני חושב שאני אכתוב על זה בגיליון למחר.

אבא.

*כעבור יום*

הפקפקן- גיליון 210

היתושטושים חורגים ממנהגם!

רבים מהם נצפו אוכלים שוקולד, דבר מאוד לא אופייני להם.

בדרך כלל הם מעדיפים לאכול תפוחים ושאר דברים מסוג זה.

המשך בעמוד 13.

לונה חייכה לעצמה כשקראה את עמוד השער של הפקפקן.

היא ידעה שהשנה הראשונה שלה בהוגוורטס הולכת להיות מופלאה.

"לונה המג'נונה!" קרא מישהו.

באותו רגע, חייה של לונה השתנו.

*כעבור חודש*

"הנה המג'נונה מגיעה!" 

"תעזבו אותי!"

*כעבור שלושה חודשים*

"מה לונה אי פעם עשתה לכם?!" צעקה ג'יני על שני ילדים משנה שלישית.

הם צחקו וברחו.

"תתעלמי מהם." אמרה לה ג'יני.

"אני מנסה." ענתה לה לונה בדמעות "באמת."

*כעבור חודש*

"המג'נונה באמת מאמינה בדברים שהאבא המטורף שלה כותב!"

"כמו זה שרופוס סקרימיג'ר ערפד!"

"סקרימג'ר,סתום."

"ככה הוא כותב את זה בפקפקן."

היי, לונה, בואי רגע!"

לונה התקרבה אל קבוצת תלמידי שנה הראשונה מרייבנקלו.

לפניי שהרגישה, אחת הילדות שפכה עלייה בקבוק מלא במים.

לונה החלה לרוץ משם בדמעות.

"מג'נונה!" צעק אחד הילדים בעקבותיה.

*כעבור שישה חודשים*

לונה עמדה באמצע הלילה על ראש המגדל הגבוה ביותר בהוגוורטס, מגדל האסטרונומייה.

היא הביטה למטה, שוקלת ברצינות לקפוץ.

ג'יני בטח מתה, שם בחדר הסודות.

חוץ מאבא שלה, לא נשאר לה אף אחד.

אמא שלה, דודה שלה, סבא וסבתא שלה, כולם מתים.

לונה הרימה רגל אחת באוויר.

אם היא תשחרר את השנייה, היא מתה.

"לונה לא!" צעק מישהו.

לונה הסתובבה במהירות.

זה היה נוויל לונגבוטום.

"היי."

"את ברצינות שקלת לקפוץ?"

"כן."

"למה?"

"כי אני לבד. כולם שונאים אותי."

"זה לא נכון! אני לא שונא אותך."

לא היה לנוויל מושג כמה המילים האלה השפיעו על לונה.