אמילי♥️

 היי אבא!

התקבלתי לרייבנקלו!

אני ממש שמחה.

אני ממשיכה לקרוא את הנביא כל יום.

הכתבה על דמבלדור הייתה ממש מעניינת!

אהבתי גם את הכתבה על פוטר.

יש לי גם חברה טובה, ריילי סקרג'ר.

אבל היא בגריפינדור.

ביי!

אמילי היקרה,

אני מאוד שמח שהתקבלת לבית רייבנקלו!

נהדר שאהבת את הכתבה על דמבלדור.

ריילי סקרג'ר? אני מכיר את הסקרג'רים. אנשים מאוד נחמדים ונבונים.

אבא.

*כעבור יום*

הנביא היומי- גיליון 210

היתושטושים חורגים ממנהגם!

דמבלדור- מנהל או מחבל?

המשך בעמוד 13.

אמילי חייכה לעצמה כשקראה את עמוד השער של הנביא היומי.

היא ידעה שהשנה הראשונה שלה בהוגוורטס הולכת להיות מופלאה.

"את חתיכת מגעילה" אמר לה מישהו.

באותו רגע, חייה של אמילי השתנו.

*כעבור חודש*

"הנה המגעילה מגיעה!" 

"תעזבו אותי!"

*כעבור שלושה חודשים*

"מה לונה אי פעם עשתה לכם?!" צעקה ריילי על שני ילדים משנה שלישית.

הם צחקו וברחו.

"תתעלמי מהם." אמרה לה ריילי.

"אני מנסה." ענתה לה אמילי בדמעות "באמת."

*כעבור חודש*

היי, אמילי, בואי רגע!"

אמילי התקרבה אל קבוצת תלמידי שנה הראשונה מרייבנקלו.

לפניי שהרגישה, אחת הילדות שפכה עלייה בקבוק מלא במים.

אמילי החלה לרוץ משם בדמעות.

"מגעילה!" צעק אחד הילדים בעקבותיה.

*כעבור שישה חודשים*

אמילי עמדה באמצע הלילה על ראש המגדל הגבוה ביותר בהוגוורטס, מגדל האסטרונומייה.

היא הביטה למטה, שוקלת ברצינות לקפוץ.

ריילי עזבה לבובטאון.

חוץ מאבא שלה, לא נשאר לה אף אחד.

אמא שלה, דודה שלה, סבא וסבתא שלה, כולם מתים.

אמילי הרימה רגל אחת באוויר.

אם היא תשחרר את השנייה, היא מתה.

"לונה לא!" צעק מישהו.

לונה הסתובבה במהירות.

זה היה ריק אסטרוי.

"היי."

"את ברצינות שקלת לקפוץ?"

"כן."

"למה?"

"כי אני לבד. כולם שונאים אותי."

"זה לא נכון! אני לא שונא אותך."

לא היה לריק מושג כמה המילים האלה השפיעו על אמילי.