הנשף

הארי עלה לחדרו, פתח את מפת הקונדסאים וסרק אותה, בנסיון לבדוק איפה ג'יני. הוא חיפש וחיפש, כשלבסוף מצא אותה במדשאות. עכשיו 12 בלילה, חשב הארי. מה היא עושה שם בחוץ בקור הזה?!

הוא מלמל 'תם ונשלם הקונדס,' החזיר את המפה למזוודתו וירד במהירות לחדר המועדון, חצה אותו, יצא ממנו, רץ במסדרונות, הגיע לאולם הכניסה ויצא מהדלתות הגדולות אל המדשאות הקפואות. שם, יושבת ומביטה בירח, הוא מצא את ג'יני.

"ג'ין! לאיפה נעלמת?! דאגתי לך!" שאל הארי בדאגה.

"סתם..." היא מלמלה.

"סתם יצאת למדשאות בקור הזה? קדימה ג'ין, אני יודע שמשהו מפריע לך, תוציאי את זה."

"בסדר. אם אתה כל כך מתעקש... אז ככה- למה רצית שאני אצא כשדיברת עם דמבלדור? זה היה עד כדי כך אישי? אני מביכה אותך? מה בדיוק קרה שם?!" היא אמרה בכעס.

"ג'יני, איך את יכולה לומר כזה דבר- את לא מביכה אותי!"

"אז למה ביקשת ממני לצאת?"

"כי אני אוהב אותך!"

"מה? מה הקשר?"

שאלת למה בישתי ממך לצאת איתי!"

"לא, התכוונתי למה ביקשת ממני לצאת מהאולם. אתה יודע, אני ראיתי את הפרצוף שלך כשדמבלדור תפס אותנו מתנשקים, הייתה אדום- אפילו בורדו," היא אמרה.

"כי זה מביך!"

"אני מביכה אותך?" 

"לא, ברור שלא! את לא חושבת שזה מביך שמנהל הבית ספר שלך, שבמקרה אני מכיר אותו טוב ואנחנו מאוד קשורים- תופס אותי מתנשק?!"

"אם אתה אוהב אותי באמת, אז לא! ראיתי לפי שיצאתי לפה את רון והרמיוני- בכלל לא איכפת להם שמסתכלים עליהם, והם ידעו שמסתכלים עליהם- כי הם באמת אוהבים אחד את השני!" כאן היא כבר ממש בכתה, וזה מה שהבהיר להארי שזה באמת רציני- ג'יני בקושי בוכה.

"הרמיוני הסמיקה מאוד כשהיא פתחה את העיניים וקלטה שכולם מסתכלים עליהם! אני לא מבין, ג'יני- את באמת חושבת שאני לא אוהב אותך? איך את יכולה להגיד דבר כזה?" בעל כורחו, החלו לזלוג מעיניו דמעות של ממש. הוא לא בכה ככה מאז שביקר במכתש גודריק וצפה בקברי הוריו. הוא ניסה להסתיר את זה, אבל ג'יני, כמו אימה- היא אחת שרואה הכל. היא הסתכלה עליו בתדהמה, זו היתה הפעם הראשונה שראתה אותו בוכה.

"אני מצטערת..." היא אמרה. כנראה הדמעות של הארי הם מה שהבהיר לה שהוא לא התכוון לפגוע בה כלל.

"זה- זה בסדר," הוא אמר בקול חנוק. הוא ניגב את עיניו בשרוול גלימת הטקס שלו, אבל הדמעות לא עצרו. "אם את רוצה, אני יכול לספר לך מה פרופסור דמבלדור אמר לי," הוא אמר והסמיק. שוב, ג'יני ראתה את זה.

"אתה לא חייב-" היא התחילה.

"הוא אמר לי "הארי,  כל כך טוב לראות שאתה משקם את עצמך אחרי התקופה הקשה הזאת, ונראה שגם לעלמה וויזלי לא קל, אבל אתם עוזרים זה לזה. אח, האהבה... ואז הוא יצא מהדיוקן שלו."

"ג'יני הסתכלה עליו בחיוך. הוא חייך חיוך ספוג בדמעות שעדיין לא נעצרו. ג'יני התקרבה אליו, ונישקה אותו נשיקה ממושכת על פיו. הארי נישק אותה בחזרה, והדמעות של העצב התחלפו בדמעות של אושר. כשהתנתקו זה מזו, ג'יני אמרה: "זו הייתה נשיקה די רטובה,"

"היי! אני לא צ'ו צאנג!" הוא אמר בחיוך, והם חזרו לבית הספר, מחזיקים ידיים.

אשמח אם תגידו לי שאהבתם\לא אהבתם. אני רוצה לשמוע את כל התגובות!!

הפרק הקודם		הפרק הבא