פארי הוטר

"אתה עכשיו תיכנס לאוליבנדר שרביטים ורודים,” אמר האגריד להארי.

הארי הביט לכיוון שאליו האגריד הצביע, שלט ורוד תפס את עיניו, ממסוגר בכוכבים מנצנצים. על השלט היה כתוב באותיות אדומות ובולטות: “אוליבנדר שרביטים. הכי ורוד שיש!”

"למה שהשרביטים יהיו ורודים?” שאל הארי בגועל.

"ורוד הוא הצבע של הקסם הטהור,” אמר האגריד, נחרד מהבעת פניו של הארי. “ברור שהשרביטים יהיו ורודים.”

הארי משך בכתפיו ונכנס לחנות. רצפת שיש ורודה קידמה את פניו. היא הייתה כל כך מבריקה שהוא יכל לראות את השתקפותו ומעליה את השתקפות המנורה בצורת כוכב שהייתה תלויה מהתקרה.

"אה, היי,” אמר הארי בחשש מה ופסע קדימה.

"שלום לך הארי נערי,” נשמע קול עליז. הארי העיף מבט ואז שם לב לדלפק ורוד שעמד בקצה החנות. מאחורי הדלפק עמדה אישה. היא הביטה בו בזוג עיניים ירוקות שהיו מוצלות על ידי כובע צמר ורוד בעל פונפון פרוותי מקפצץ.

"שלום גם לך?” הוא מלמל, מעיף מבטים מבולבלים בכל הורוד שסביבו.

"אתה בוודאי נמצא כאן על מנת לקנות שרביט, הלא כן?”

"כן, כן,” אמר הארי בפיזור דעת. הוא עדיין תהה לעצמו מה לעזעזל הוא עושה בחנות הורדרדה הזאת...

"הנה, לך לקיר הימני, יש שם תערוכת שרביטים, תבחר את האחד שאתה חושב שהוא האחד...”

"מה זאת אומרת, אז אני לא יכול לקחת שתיים?”

"לא יקירי,” ענתה המוכרת. “תבחר את האחד שאתה חושב שהוא אחד.”

'אין לה את זה ביותר מבולבל?' חשב הארי לעצמו בעצבנות. הוא ניגש למדפים שהיו מקובעים בקיר הימני של החנות. על המדפים נחו המון שרביטים ורודים עם כוכב כסוף מנצנץ בקצה.

"כל השרביטים כאן ורודים?” שאל הארי לאחר שסרק את כל המדפים לאורכם לרוחבם.

"כן יקירי, ורוד הוא צבע הקסם הטהור,” ענתה המוכרת.

עיניו של הארי עצרו לרגע על שרביט יוצא דופן שהיה מונח על מדף מאובק בפינת הקיר. השרביט היה כחול. הארי נאנח בהקלה.

"אני חושב שאני אקח את זה,” אמר הארי ולקח את השרביט הכחול מהמדף.

"דווקא את זה?” שאלה המוכרת. “היחיד שלא ורוד?”

"ברור,” ענה הארי. “אני לא בקטע של ורוד כל כך.”

"זה לא קשור לזה. ורוד הוא - “

"צבע הקסם הטהור,” ענה הארי מגלגל את עיניו. “כן, אני יודע את זה.”

"מעניין מאד,” אמרה המוכרת.

"סליחה, אבל מה מעניין בדיוק?”

"לפני כמה עשרות שנים ילד נכנס לפה ואמר בדיוק מה שאתה אמרת ברגע זה, גם הוא לא התחבר לשרביטים הורודים ודרש בתוקף את השרביט הכחול. הילד הזה לא היה עוד סתם ילד, הוא גדל וניהיה לזה-שאין-לנקוב-בשמו.”

"הא, ההוא שהרג את ההורים שלי כי אבא שלי ניסה לגנוב ממנו את השרביט שלו?”

"מי אמר לך את זה נערי?” שאלה המוכרת.

"האגריד,” ענה הארי ומשך את כתפיו.

"טוב זה בהחלט נכון,” אמרה המוכרת. “ומה שמעניין הוא שגם אתה וגם הוא התעקשתם על שרביט שהוא לא ורוד, התעקשם דווקא על השונה.”

טוב, אני מניח שגם הוא לא מחבב את ההצבע הורוד, לא?”

הפרק הקודם