אדון על המוות

ויתור זכויות על החלק הקטן שכן השתמשתי בעלילה של רולינג בו.

ניקולס נשען אחורה בכסאו ולקח עוד שלוק מכוס תה המנטה שלו.

להבות הופיעו באוויר.

ניקולס, מבוהל, הסתובב אחורה והבחין במישהו מוכר.

דמבלדור השתעל ועזב את זנבו של פוקס, שריחף מעליו.

נוצה זהובה ריחפה באיטיות ונחתה על הרצפה ברכות.

"חי זקנו של מרלין! אלבוס! נבהלתי! בפעם הבאה תודיע לי לפני שאתה מופיע כאן!"

"באתי לדון איתך בעניין האבן," אמר דמבלדור בשלוותו הנצחית. "עלינו להשמיד אותה כמה שיותר מהר".

"עכשיו אני בטוח שזה לא רודולפוס עם שיקוי פולימיצי כמו בפעם ההיא. רק אתה תיגש ככה לעניין חשוב כל כך", אמר ניקולס. "מותר לי לפחות לכבד אותך בתה לפני כן?"

"העניין הזה דחוף, ניקולס. אחרי כן תעשה כרצונך".

"ומדוע עלי להשמיד את יצירת המופת הנפלאה שלי, אם יורשה לי לשאול?"

"שב, ניקולס".

הוא ציית על אף שזה היה ביתו.

"הסיפור בקצרה הולך ככה: קווירינוס היה המשרת של וולדמורט, הוא התכוון לגנוב את האבן אבל הארי פוטר עצר אותו. קווירל מת, וולדמורט ברח ועכשיו כל בית הספר, ומן הסתם גם כל עולם הקוסמים, יודע על כך".

"הם יודעים על אבן החכמים, כן. ועכשיו אתה רוצה להשמיד אותה? סתם ככה? בלי התראה מראש?" התפרץ ניקולס.

"תשתמש בהיגיון, זו הבחירה הטובה מבין השתיים".

"אני- אני- אני פשוט מופתע, זה הכל".

"אז שניגש להשמדה?"

"זו התאבדות מצידי, ואתה יודע את זה".

"יש לך חוש הומור גם שניה לפני המוות. רק אתה מסוגל לזה".

"זה מזכיר לי, הייתה לי חידה לשאול אותך. רגע, כתבתי את זה- הנה!"

"נו..."

"מי זו שגם אם 'חי נפשי' היא תאמר, זה לא ישנה במשמעות דבר?"

"הממ... אני חושב שאני יודע מי זו. זו מינרווה כמובן. יש לה תשע נשמות בתור חתולה".

"טוב, לא כתבתי את התשובה, אבל אני מניח שזו יכולה להיות מינרווה".

"שניגש לעבודה?"

"אין ברירה, כנראה".

דמבלדור הוציא את האבן מנרתיק עור המוק שנתן לו האגריד לפני כמה שנים, כמתנה לחג המולד, והניח אותה על השולחן.

"את מסתיר חפצים בסודיות הכי גבוהה ב- בנרתיק עור?"

"אתה יודע שאני מגן על כל דבר בלחשי הגנה מתקדמים מאוד, כן?"

"רק אתה יודע את לחשי הנגד, אז אני מניח שכן. באיזה לחש נשתמש כדי להשמיד את האבן?"

"אתה זה שיצר אותה, אתה אמור לדעת. אין טעם לומר ש'אוונסקו' לא יספיק, כי אז תוארך תוחלת החיים הכלל עולמית באינסוף חלקי אינסוף שהוא לא אחד*".

"אין לי מצב רוח לדיונים מתמטיים, אלבוס. האבן מוגנת רק ב'פרוטגו טוטאלום'. רק הדרך להפעיל אותה מוגנת בלחש 'פידליוס'".

"חכם מאוד, ושימושי. ואתה רצית שאני אגן על נרתיק עור המוק שלי?"

"אז *צונזר-לשם-אי-שימוש-בקסם-חזק-זה* יספיק".

בלחש אילם אחד (או יותר. זה היה בשקט, אתם יודעים) שינה דמבלדור את צורת השולחן המסכן שעמד בסלון ביתו הצנוע של ניקולס בדבון והפך אותו לתיבת זכוכית שעטפה את האבן.

"מוכן?"

"טכנית כן, רגשית לא".

שתי קרני אור שחורות נורו משני צידי השולחן, חרכו את הזכוכית, נקבו חור דרכה, ופגעו באבן.

נוזל זהוב ניתז מהריק במקום שבו היתה פעם אבן החכמים הנעלה.

הנוזל שרף את הזכוכית בדרכו מטה ואידה אותה.

"אתה זוכר מה שלימדתי אותך על אש שדים?"

לא היה צורך לענות.

הנוזל התנהג כמו אש שדים - שרף את כל מה שעמד בדרכו, לא משאיר שריד.

לכל הבורים בקהל, שעוד לא הגיעו לשנתם השביעית, אני אסביר שאש שדים עוצרים על ידי אש יוונית שלא נכבית וסופגת את אש השדים*.

אז בחזרה לסיפור.

שני הזקנים צעקו את הלחש-שלא-נזכיר-אותו-כאן-כי-קטינים-עלולים-להשתמש-בו-לרעה.

להבות כחולות וירוקות ליחכו את מה שהיה פעם השולחן האומלל והכורסא המסכנה.

אני אדלג, ברשותכם, שעתיים אחר כך, לחדר המרפאה של הוגוורטס.

"והם פשוט ימותו?"

"לו ולפרנל נותר עוד די סם חיים כדי להסדיר את ענייניהם כאן, ואז כן, הם ימותו".

רותי, תעבירי לי קצת אחר כך. יופי.

"בשביל אנשים עם מוח מאורגן, המוות נתפס בסך הכל כעוד הרפתקה אחת גדולה".

ועכשיו תגעו שוב במפתח המעבר ונחזור לבית ההרוס בדבון.

ניקולס התהלך בחדר הקטן, היחיד שנשאר בבית.

"מחשבות מתרוצצות כמו בועות במנורת לבה", אמר פעם סיימון ויין, "אתה לא יכול לדעת היכן הן יהיו, עד שהן יהיו שם".

אני אצטט לכם את מחשבותיו כלשונן.

'זייפתי את המוות שלי כל כך הרבה פעמים, טיפש שכמותך. אין לי שום בעיה לעשוב את זה שוב. אולי בפעמים הקודמות אלו היו מוגלגים, אבל גם אתה, קוסם צעיר (הפרש של 500 שנה בערך) תקנה את התעלול שלי. חושב שאתה תבוא ופשוט תאמר לי למות? יש לי תוכניות גיבוי, אלבוס טיפשון. ועוד אילו תוכניות. אתה יכול לחלום עליהן, אבל אני זה שיוציא אותן לפועל. ובינתיים, יש לי את הספר של הרב מג. לא, הוא לא הושמד כמו האבן. אני לא טיפש עד כדי כך. הייתי כשנולדת, בספינה. ואני אראה גם את מותך אם תזמין אותי. אני אגיע. אתה חושב שגרינדלוולד היה רק שלך? שהוא לא לימד אותי כלום? שאני לא יודע לרמות? אני עוד אחזה במפלתך, אלבוס דמבלדור. רק לשם זכרה של פרנל אני אעשה את זה. אני לא עומד למות כל עוד השמיים מעלי!'

הערות:

*כשפרופסור מקגונגל אמרה "אל האין, כלומר אל היקום כולו" היא התכוונה שזה מתחלק ביקום באופן שווה. אם אבן החכמים מסוגלת להוסיף אינסוף שנות חיים, והם מתחלקים ביקום האינסופי, אז-. כל מספר חלקי עצמו שווה לאחד. נכון? גם אינסוף. אבל בסופו של דבר אם מחלקים אינסוף לחלקים, גם אם להמון, יהיה מספיק לכל אחד ליותר מאחד, לפחות לאינסוף. אפשר להמשיך עוד להתפלסף, בפרטי.

*לא הרבה יודעים, אבל הדבר היחיד שמכבה אש יוונית, הוא קצף כיבוי.

ווילי.

		הפרק הבא