בודדה

כותרת מוזרה, נכון?

אף פעם לא שמעתי עליה..

סתם תהנו!!

היום, 4 שנים אחרי, החברה היחידה של הראל היא אור.

הבנות שניסו להיות חברות שלה הן היחידות שמדברות איתה, אבל רק בתור "חברות מהכיתה" ולא בתור "חברות טובות".

וכבר הזכרתי שבשביל הבנים המצב היה אבוד מראש. או יותר נכון- בשביל הבן..

יש רק 4 תלמידים שיודעים שהיא חכמה, ליתר דיוק- תלמידות שיודעות.

בכתה של הראל יש 30 תלמידים- 15 בנים 15 בנות.

יש בת אחת שהיא חברה של הראל, 3 בנות נוספות שמסוגלות לדבר איתה (לא, לא על הארי פוטר, הן לא רוצות להדליק אותה שוב), 5 בנות אחרות שמסוגלות להחליף איתה מבטים (לא חברותיים ב-כ-ל-ל), בן אחד שמסתכל עליה כל היום מהופנט, ובן שני שנותן לו סטירות (חלשות) כדי לנסות "להעיר" אותו.

והשאר? הראל לא קימת מבחינתם. מאז כיתה ב.

עד כאן הסבר נוסף, אבל הסיפור האמיתי מתחיל שנה שעברה (גם עברית וגם לועזית), פורים התש"ף (2020), בעצם קצת לפני.

כשהקורונה המטורללת הזאת שתלך כבר אמן סלה הגיעה לארץ.

אז כמו שאמרתי.. הקורונה וכולי הגיעה לארץ, וכמו שעדיין לא אמרתי, משפחת פאר היו מהמבודדים הראשונים. 

האמת? הם נכנסו לבידוד כי היו באזור שהיה בו חולה קורונה, כשעוד באמת הקפידו על הכללים, ואף אחד לא נדבק.

אבל אז הם נכנסו שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב, וטוב קצת הגזמתי..  

אז בקיצווור- בבידוד הרביעי, קצת לפני חופש הגדול: אבא של הראל נדבק.

אבל רק הוא.

המצב היה סבבה עד שפתאום התסמינים החמירו, גיא התאשפז (כן קוראים לו גיא)המצב הלך והחמיר ואז פתאום-------

והאבא נפטר.

בקדוש מנגו היו בשוק, ועזבו שהוא התאשפז בשערי צדק בכלל..

כתבו על הפטירה שלו בנביא, לא ידעו שקוסמים יכולים להידבק ממחלות של מוגלגים. כל הקוסמים בארץ הופתעו ונלחצו עד שהתברר שהיו איזה 67 קוסמים בארצות הברית שנדבקו..

אחרי השבעה, כשהראל ואחותה חזרו לבתי הספר, היא לא הצליחה להתאושש מההבנה שהיא יתומה.

אפילו השיעורים הפרטיים עם אור, אפילו הלימודים, אפילו הכתיבה, אפילו אחותה ואמה שנשארו לה, אפילו החידות והקריאה, שום דבר, פשוט כלום, לא הצליח לנחם אותה.

מה שכן- היא גילתה שחברות דווקא כן עושה לה טוב.

היא הפתיעה את אמה ואחותה כשהביאה הביתה 3 בנות בנוסף לאור: מורן, גילי, וקדם. אלו הבנות שמדברות איתה, שבזמן האחרון היא הבינה שהן חברות שלה. 

את הבנות האלה היא הפתיעה עוד יותר-כשהיא אמרה להן בדרך הביתה:

"כשנגיע הביתה נעשה שיעורי בית, נשחק קצת, נצא לספורט, ואז בסביבות 4 נהיה קצת במחשב, נראה איזה סרט, ואולי נעלה את הפרק הבא של הפאנפיק שלי."

"משחקים במחשב?" זאת היתה גילי.

"לא! משחקי קופסא וקלפים וכאלה.."

"או-קיי..."
"מה קרה?" הראל ראתה שכולן מופתעות.
"ברצינות? משחקי קופסא?"
"כן מה הבעיה?"
"שבנות אחרות בדרך כלל כל היום במחשב... יופי, קצת פחות קרינה לא תזיק"

"להפך- תועיל!" קדם החליטה להתערב.

"מאוד!" גם אור.
"מאוד מאוד!" גם מורן. "ואיזה מזל שהיה ספורט היום!"

"מה?!" כולן יודעות שהיא לא מעריצת ספורט

"זה עדיף על פני הליכה עם סנדלים.."

"מזל! כבר חשבתי שחטפת מכת שמש!" שוב גילי

מצחיקים, המוגלגים האלה, הראל דווקא חשבה שמישהו עשה כישוף מסובך שהפך לה את השכל.

"בחזרה לענינינו" הראל המשיכה לדבר. "אני פשוט מגבילה את הזמן מסך שלי, אני בטלפון כשהמורה נאווה משחררת אותי ובהפסקות האחרות אני או קוראת או כותבת. בדרך כלל אני קוראת גם בבית (בספרים,לא בטלפון) אבל בגלל שאתן באות הפעם נשחק במקום"

"טנק יו ורי מאץ'!!" (קדם, שממש אבל ממש לא סובלת ספרים)

"אה, ואחרי שאני יוצאת להליכה אני רואה סרטים קצרים ומעלה פאנפיקים"

אחרי ששיחקו קצת, הן יצאו להליכה.

בפארק

גילי פתחה את הפה,ואז סגרה, ואז שוב פתחה, ושוב סגרה. סופית.

"רצית לומר משהו?" הראל שאלה אותה.

"כן, כלומר, לא, כלומר, כן, כלומר, לא, כלומר, אהה, רון אמר שהוא מש מצטער על אבא שלך." היא אמרה בסוף.

"אה... רגע, מה? מה רון עכשיו? הגבוה הג'ינג'י הזה עם הנמשים?"

"ב---דיו--ק!"

"א--ו קיייי, הוא אמר לך עוד משהו?"

"כן, שהוא דלוק עליך, היתי בטוחה שאת שמה לב איך הוא מסתכל עלייך כל היום" 

"אבל איך אפשר לשים לב למבטים שלו מתחת לסימנים מהסטירות של נווה?" (קדם)

"ואני חשבתי שכל היום הוא מדבר על הרמיוני" (מורן)

"הוא קורה לה הרמיוני מאז כיתה ב. מה, לא ידעת?" (אור)

"שאני אבין, רון וולפסון דלוק על הראל פאר ומכנה אותה "הרמיוני"? זה ממש כמו רון הרמיוני האמיתיים! רק שאין לבנדר שתגנוב לי אותו.."

"איזה כיף זה לחזור לדבר על הארי פוטר!" (קדם)

אור עשתה פרצוף נלחץ

"אל תדאגי אור. וולדמורט לא קם לחיים שוב.." (הראל) "אה, כן, כשמישהו "התעתק" היתי עצבנית..." היא שיקרה.

"קדם, מה לך ולהארי פוטר? את בכלל לא אוהבת לקרוא!" (מורן)

"יש דבר כזה ס-ר-ט" (גילי)

"נ--כו---ן" (קדם)

"תאמת, אני אף פעם לא ראיתי את הסרטים. אני יודעת איך השחקנים נראים רק מ'ממי"ם' שבני דודים שלי שולחים לי ומתמונות בפורטל, אגב, אתן נכנסות לפורטל?" (הראל)

"ב-ר-ו-ר!" "למה לא?" "מכירה מישהו שאוהב הארי פוטר ולא עושה את זה?" " כולן דיברו ביחד, הראל וגילי שתקו.

"אם מוציאים את רון התשובה היא לא" (גילי)

"אל תגידי לי שרון-" (קדם)

"לא בפוטרמור? אז זה בדיוק מה שאני אומרת" 

"אומיגאד!" "אין סיכוי!" מה?!" "יש!!!!" (כולן חוץ מהראל)

"מה קרה?"

"סתכלי בווטצאפ!" (גילי)

"אני לא יכולה, הטלפון שלי בבית." 

"אה, נכון,סתכלי"

"אוי לא! אי אפשר! זה לא יכנס בשעה וחצי!"

"ממש הרמיוני" (אור) "מה יקרה אם תעברי קצת על החוקים? וזה עוד חוקים שאת קבעת"

אם לא הבנתם, הרגע הודיעו ש.. לומדים מרחוק באופן וירטואלי!

"צודקת, זה למידה, לא יקרה כלום."

"יוהוווו! כל היום במחשב!!!"

מוזיקה מוזרה. אה, לא מוזרה, רק "קומסי קומסה" של סטפאן שאור לא מוכנה להוריד מהצלצול..

"אה, הראל, זו טלאור, היא רוצה אותך."

"אוקי. טנק יו"

"הלו?"                "אה, כן, אופס, אנחנו כבר חוזרות. כן, מה."                 "מה?????"

"מה קרה?" כולן שאלו את זה ביחד, כי הראל צעקה את ה "מה???" כל כך חזק שכל הציפורים עפו וכל האנשים בפארק הסתכלו עליהן.

למי שלא הבין:

קדם- ממש לא אוהבת לקרוא.

גילי- שחכנית (תראו בפרק הבא עד כמה) ואוהבת מסכים.

אור- מתקשה בלימודים. הראל עושה לה שיעורים פרטיים.

מורן- לא סובלת ספורט.

טלאור- אחות של הראל.

גיא- אבא של הראל שנפטר מקורונה. (רק שתדעו, כשכתבתי על הקטע שהוא נפטר כמעט יצאו לי דמעות. אבל זה חלק מהפואנטה של הפאנפיק)

הראל מגבילה את זמן המסך שלה לשעה וחצי. (הלוואי עלי!)

רון- מאוהב בהראל וקורא לה הרמיוני.

מקווה שהפרק לא ארוך מדי

הפרק הקודם		הפרק הבא