המפחידנים 1- דבש החכמים

זואי הביטה בתדהמה ובפחד במקום שבו לפני כמה דקות היו הוריה. ״אבא? אמא???״ קראה. קולה הדהד בבית החשוך.

בטנה של זואי התהפכה. היא התנשמה בחרדה ופרצה בבכי.

איפה הם יכולים להיות???

״אמא! אבא!״

״זואי!״

זואי קפצה. מישהו קרא בשמה, וזה לא היה אחד ההורים שלה.

״מי זה?״ קראה בפחד מהול בהקלה על שהיה שם מישהו. ״מי… מי כאן? איפה ההורים שלי?״

פתאום הגיחה אשה מבוגרת מתוך החדר האפל וחיבקה את זואי. ״זואי!״ קראה

״מי את?״ הילדה נחלצה בהתפתלות ונעצרה מבטה בזקנה.

שיערה היה שחור, ואסוף בפקעת מהודקת על עורפה. עיניה נראו חמורות סבר, בצבע כחול, ומבטה היה חודר. אבל מה שהיה הכי מוזר, זה שאותה אישה שנראתה קשוחה,  הרכיבה על אפה משקפיים ענקיות עגולות וורודות.

״אוי, זואי!״ קראה בקול צרוד. ״אני כל כך מצטערת!״

״מי את?״ חזרה זואי על השאלה. ״אני לא מכירה אותך. למה באת לפה?״

״זואי שלי!״ נאנחה הזקנה, ״ברור שאת לא מכירה אותי! הרי אני מטילדה, המנהלת שלך!״

״מה?״ התבלבלה זואי, ״את לא!״

״אוי, זואי- הרי את… את…״

״קוסמת?״

זואי רצתה שהאשה תגיד כן. היא כל כך קיוותה. אולי היא תלך להוגוורטס ותלמד קסמים ו-

״לא״ מטילדה אמרה ״את מפחידנית״

״אני לא!״ התעקשה זואי.

״את יודעת מה זה מפחידן?״ חקרה מטילדה

״לא״ הודתה זואי.

״אהא. אם כך, בואי איתי. אני אסביר לך הכל.״

״אני לא אבוא אתך עד שלא תסבירי!״ צעקה זואי

מטילדה הססה. ״בסדר. שבי״

הפרק הקודם		הפרק הבא