לעולם לא אשלח את זה

כל הדמויות וחלק מהמקומות הם קניניה הרוחני של רולינג.
אין לי שום כוונה לרווח כספי, אני מסתפקת בהנאה שבכתיבה.

תודה רבה לבטא שלי, Kurapika
________________________________________
אף אחד לא רואה אותי.
אף אחד לא חושב עליי.
אף אחד לא נחמד אליי.
אף אחד לא מרגיש אליי משהו.
אף אחד לא כמוך.

אני אוהב אותך, תמיד.
תמיד אהבתי ותמיד אוהב.
את יודעת את זה.
אפילו כשעיצבנתי אותך, אפילו כשכעסת עליי - עדיין אהבת אותי.
תמיד ידעתי את זה.

אני זוכר, כשהיינו ילדים, כל כך תמימים, כל כך שמחים.
אני זוכר, כשהיינו נערים, היינו כל כך שמחים, כל כך מאוהבים.


הכול היה מושלם.
היה שקט בעולם.
אח, צעירים.
אח, גיל 20.

אני אוהב אותך, תמיד.
תמיד אהבתי ותמיד אוהב.
את יודעת את זה. אפילו כשעיצבנתי אותך, אפילו כשכעסת עליי - עדיין אהבת אותי.
תמיד ידעתי את זה.

אבל אז התחילו הצרות.
שריפת מכשפות.
עודדתי צד אחד, את עודדת צד שני.
שם הקרע נפתח.
ולצערי, הלנה, שם זה לא הפסיק.

אני אוהב אותך, תמיד.
תמיד אהבתי ותמיד אוהב.
את יודעת את זה. אפילו כשעיצבנתי אותך, אפילו כשכעסת עליי עדיין אהבת אותי.
תמיד ידעתי את זה.

ואז התחילו המחזרים.
ואת חייבת להודות, שאם אני הייתי יוצא עם מישהי אחרת, גם את היית מגיבה כך.
אבל אני לא עשיתי זאת, ואת כן.

כעסתי, אני מודה.
קינאתי, אני מודה.
התאכזבתי, אני מודה.
נעלבתי, אני מודה.

וביום ההוא, כשניק ההוא הציע לך נישואין, מול כל הכפר, אני מודה שחייכתי קצת כשראיתי את תגובתך.
צריך הרבה אומץ לסרב לאביר.
כן, אפילו כשהייתי בן 25, עדיין לא התגברתי עלייך.

חלפו השנים, היית בת 30 כמעט, ואביך האיץ בך להתחתן.
ראיתי את זה.
אנשים בכפר ציקצקו.
ראיתי את זה.
כמעט נשברת.
ראיתי את זה.
אבל גם הוא ראה.

כשהוא הציע לך נישואין בפעם השניה, זה היה בפרטי.
כשהוא הציע לך נישואין בפעם השנייה, אני יודע שחשבת שהוא ג'נטלמן אנגלי אמיתי.

אני אוהב אותך, תמיד.
תמיד אהבתי ותמיד אוהב.
את יודעת את זה.
אפילו כשעיצבנתי אותך, אפילו כשכעסת עליי - עדיין אהבת אותי.
תמיד ידעתי את זה.

באותו לילה הצעתי לך לברוח.
ידעתי שאת סובלת, שלא תשרדי הרבה, אז השתמשתי בכוחי כברון ואירגנתי לך הסעה ללונדון.
באותו ערב נגנבה חרבי, אך לא יחסתי לכך חשיבות מיוחדת.
אני זוכר שאמרת לי שלא תיסעי בילעדיי, שאת אוהבת אותי, אבל אמרתי לך שאם שנינו ניעלם, ניק לעולם לא יפסיק לחפש אותנו.
לעולם לא תהיה לנו מנוחה ממנו.
בכית.
ביקשת ממני שאבטיח לך שעוד ניפגש שוב. נישקתי אותך והבטחתי לך שאוהב אותך לעד, גם אם זה יהיה מרחוק.
נישקתי אותך שוב, ועזבת.

באותו הלילה לא הצלחתי לישון.
לא הפסקתי לחשוב עלייך.
החלטתי למחוק את הזיכרון שבו נמצא המידע היכן את נמצאת, כדי להתגונן מביאור הכרה.

בבוקר באו שומרים לאחוזה שלי, וביקשו ממני לבוא איתם.
שאלתי אותם מה קרה, והם אמרו לי פשוט לבוא איתם.
הם לקחו אותי לבית הורייך. אימך ואביך היו שם, מדברים עם ניק.
שאלתי את הורייך מה קרה, והם אמרו לי שנעלמת.
הם שאלו אותי אם אני יודע משהו על זה, ועניתי לשלילה. ואז ניק התפרץ ואמר שהוא ראה אותנו מדברים בלילה.

הורייך ישר שאלו למה שיקרתי, אמרתי להם שלא שיקרתי, אבל אכן דיברנו בלילה.
הסברתי שמכיוון שאנחנו חברים טובים עוד מהילדות, ביקשת לדבר איתי. אמרתי להם שלא ממש דיברנו על המצב עכשיו, אלא סתם נזכרנו בזכרונות ילדות, כמו הפעם ההיא שהעפת עוגה לפרצוף של ניק.

יום אחרי זה ארזתי את חפצי ונסעתי. אמרתי לכולם שזו נסיעת עסקים, ואימך סיפרה לי שהיא גוססת.
הבטחתי לאימך שאם אראה אותך, אבקש ממך לשוב הביתה.
הם אמרו שהם מוכנים שתעשי מה שתרצי, רק שתחזרי.

נסעתי ללונדון, שאלתי פקיד אם הגיעה לאזור מרכבה אתמול, והוא אמר לי שאתמול הגיעו רק רוכבי סוסים, לא מרכבות.
כשגיליתי שלא הגעת לשם, ידעתי שנתתי את אמוני בבן האדם הלא נכון. אמרתי למשרתי שלא משנה מה, הוא יקח אותך ללונדון.
לא משנה מה תגידי.

הסתובבתי חזרה ונסעתי לכיוון אחוזתו של ניק.
בדרך ראיתי מרכבה מרוסקת, ואת המשרת שלי עם סוס אחד. הוא הודה שבגד בי לטובת ניק, אבל לא הסכים להגיד לי לאן נעלמת.
לאחר שאיימתי לענישו, הוא אמר לי שלקחת סוס וברחת.
ידעתי שיש רק מקום אחד שבו תוכלי להיות, ושאין לי הרבה זמן.

פיטרתי את נהג המרכבה, ושלחתי את הסוס הנותר לחופשי.
חזרתי לאותו פקיד ושאלתי אותו אם ראה אתמול רוכבת, והוא אמר לי שהיא פנתה שמאלה. מהיכרות איתך, פניתי ימינה.

ראיתי אותך ליד נהר התמזה, אבל לא יכולתי לדבר איתך. השארתי לך פתק, בו כתבתי שתהיי בבנק ברחוב קינגס קרוס בשעה שבע.
בבנק השארתי לך פתק, "דרך יורק 100". זו הייתה הכתובת למלון שבו שכנתי.
הגעת למלון בתשע.

אני אוהב אותך, תמיד.
תמיד אהבתי ותמיד אוהב.
את יודעת את זה.
אפילו כשעיצבנתי אותך, אפילו כשכעסת עליי - עדיין אהבת אותי.
תמיד ידעתי את זה.

אני זוכר שמעט בכיתי כשראית אותך, ואת בכית כשסיפרתי לך מה הורייך אמרו.
כשאמרתי לך שאפשר לחזור הביתה, אמרת לי שזו מלכודת. אמרת לי שאביך לא באמת ישחרר אותך,
ושהוא ייעד אותך להתחתן עם ניק. אמרת לי שנמאס לך מאנגליה, ושאת רוצה לעזוב.
כשאמרתי לך שאמך גוססת, והוצאתי מהמזוודה את העטרת שלה, אמרת לי שהיא רצתה שתהיי מאושרת, ושניקח את העטרת איתנו.
בלילה הזה עזבנו את אנגליה.
________________________________________
וואו, לכתוב את זה באמת היה כיף. הפיק הכי טוב שאי פעם כתבתי!
ת"ב?

		הפרק הבא