גם עד המדבר

למחרת בבוקר, ג'יימס קם בזריזות לא אופיינית לו. הוא לא ידע מה גרם לו לקום בשש בבוקר, עד שפקח את עיניו וראה מעליו זוג עיניים ירוקות בוהקות. הוא התרומם בטיל, מתרגש לגלות למי שייכות העיניים האלו- האם הן של מי שהוא חושב שהן? הוא התיישב על המיטה ומצא את עצמו פנים אל פנים מול לא אחרת מאשר לילי אואנס.

"לילי."

"ג'יימס."

ג'יימס כל כך התרגש, זו פעם ראשונה שהיא קוראת לו ג'יימס ולא 'פוטר'!

"מה- מה את עושה פה?"

"סתם, רק באתי לומר לך תודה שכיסת אותי אתמול בלילה... באמת היה קר, ונרדמתי תוך כדי קריאת ספר..." אמרה לילי מבלי להסתכל עליו.

"איך את יודעת שזה הייתי אני?"

"אה, לא, השמיכה הזאת בוודאי לא שייכת לך, הרי כתוב עליה 'ג'יימס פוטר' בענק."

אהה... כן, זאת השמיכה שאמא שלי סרגה לי." ג'יימס חייך. טוב לראות שגם ללילי יש חוש הומור.

"נחמד,"

כן..."

"טוב, אז- בוקר טוב, ביי." היא הסתובבה ופתחה את הדלת.

"לילי!"

"כן?"

"את... רוצה לצאת איתי להוגסמיד בסוף השבוע?"

"מה גורם לך לחשוב שאני יגיד דווקא הפעם כן?"

תמיד טוב לנסות."

"טוב.. אני לא אשקר שבאמת השתנית, פוטר, אבל..."

"בבקשה?" אמר ג'יימס בטון ה'אין-מצב-שמישהו-יוכל-לסרב-לי'.

"טוב, בסדר, כן." אמרה לילי והסמיקה.

"יש!! לילי פוטר-סליחה, אואנס- הסכימה לצאת איתי! זה יום חג! ווהו!!!" צעק ג'יימס בהתלהבות והרים את אגרופו באוויר.

תגובותתתתתתתתתתתתת

הפרק הקודם		הפרק הבא