אולטימטום

פה הג'ינג'ית ג'יני המכשפה הג'ינג'ית ג'יני המכהאולטימטום

רשרוש נייר, וקלף קרוע הופיע על השולחן.
'היום בחמש במקום הרגיל.
מתגעגע,
D.'
חמש מילים. חמש מילים וחתימה. האם זה מה שהיא עבורו ?.
הרמיוני נאנחה בכבדות. היא הייתה מודעת, אולי קצת מדי, לכך שאיתו אין דבר פשוט.
השקרים מאפילים על האהבה, על הרצון ואפילו על המשיכה.
הוא נהג לשקר. לה, לסביבה, ובעיקר... לעצמו. ועם הזמן הרמיוני לא ידעה אם הוא עושה זאת בכוונה או שזה כבר בא לבד.
הדבר שהכי כאב להרמיוני היה הכאב שלו עצמו. כגוף אחד, בלתי נפרד, לא יכלה להתעלם מהצער והייסורים שלא עזבו אותו.
הרמיוני פלטה נחירת בוז שקטה. כל כך פואטי וכל כך דביק - ההפך ממנה לחלוטין. כנראה ראתה יותר מדי אופרות סבון עם אמנדה בקיץ. פעם נוספת.
'זה אסור' היא מלמלה לעצמה שוב ושוב .
לא משנה כמה היא אוהבת אותו ,לא משנה כמה הוא אוהב אותה. לפעמים האהבה היא לא הכל בחיים.
"זה גדול עלינו." היא נזכרה בדבריו. חיוך זחוח מצא את דרכו לשפתיה. 'לא, זה גדול עלייך, דראקו מאלפוי.' חשבה, שוברת את תמצית עלי האזוביון שלה.
נהדר. פשוט נהדר.

דראקו ישב בנינוחות בכיסא בעודו עושה כל דבר מלבד להקשיב בשיעור שיקויים.
בלייק מנסה לפגוע ללונגבוטום בראש. וויזלי כמעט ונרדם על הספר לפני שסנייפ מיהר והחטיף לו מכה. גויל נשאל שאלה ואינו יודע את התשובה.
שיעור רגיל באופן לא יוצא מן הכלל.
מחשבה לא ראויה התגנבה למחשבותיו בעוד הוא נעץ את עיניו בגבה של הרמיוני. שיערה קלוע לצמה ארוכה, גלימה שחורה וחולצה של גריפינדור, אותה חצאית שקרע ב'טעות', ושרשרת מעטרת את צווארה הדק.
דראקו העלה חיוך עקום על פניו. הוא אהב את זה. הדרך בה הייתה מסומנת כשלו על ידי ראשי התיבות של שמם על התליון.
הוא החל לשרבט לה מכתב ,אך מהו הנוסח הדרוש ?. 
למרות שדראקו תמיד הגדיר את עצמו כבחור רומנטי בעליל, הוא מעולם לא כתב מכתב אהבה .
מה הנימה בה משתמשים ?.
הוא החל מפתח דיון מעמיק עם עצמו על הדרך הנכונה לפנות אליה.
נו, באמת, על מי הוא עובד ?. הוא עשה "אן דן דינו " בשקט בין האפשרויות.
כמה מאלפוי מצידו.
'היום בחמש במקום הרגיל.
מתגעגע,
D.'
והפתק נשלח.

השעון הגדול צלצל לשעה חמש .
הרמיוני נכנסה לחדר הנחיצות ,לא מופתעת לראות את דראקו מחכה לה שם, זר פרחים באחת מידיו.
הצעדים שלה היו נוקשים, רועמים וקרירים. לא צעדים שהיית מצפה לשמוע מהרמיוני.
רק אז הוא הבחין שמשהו לא כשורה.
צורת העמידה שלה הייתה קשה ,דרוכה, ועם זאת ניתן היה להבחין בחוסר ודאות ששרר סביבה .
"זה או אני, או הם." היא סיננה, משפילה את מבטה וסומק קל מטפס אל לחיה.. 
לדראקו מאלפוי הייתה תשובה לכל שאלה בעולם.
אך על השאלה הזאת דראקו מאלפוי מעולם לא ענה.