ליאן היידן

כותב: We Are Infinite
הגולש כתב 2 פאנפיקים.

פרק מספר 2 - צפיות: 3980

(3.333) 9 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: סתם עלה לי לראש=] - זאנר: כשמשלבים מוגלגים וקוסמים - אסון. - שיפ: ליאן , ג'ארד , אנה , ג'יימס - פורסם ב: 21.09.2010 - עודכן: 27.09.2010

המלץ!

ID : 1206

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

אני נורא מצטערת על ההפרש בין הפרקים..
פשוט עברתי דירה ועוד לא חיברו לנו את האינטרנט=] *** "ביי!!" קראה ליאן אל משפחתה "תהנו!"
"ביי ליאן" קראה אימה "תיהיי ילדה טובה כן?" "בטח!" אמרה ליאן, ומשפחתה נעלמה מעיניה.
"טוב קדימה." זירזה אותה גברת לארק "בואי כבר." הן חזרו לביתה של ליאן, גברת לארק בדקה שהבית נעול, ושיש לליאן מפתח לפני שיצאה חזרה לביתה, רוטנת. "טוב!" צעקה ליאן לחלל הבית "עכשיו אפשר להתחיל להנות בקיץ!" היא רצה לחדרה של אבי להחלה קופצת לה על המיטה. ליאן נעלה נעליים ויצאה לסיבוב בחוץ. היא התקדמה לאיטה נהנית מהחרות הזמנית שלה עם שלא שמה ו.. פאךך!! היא נתקעה במישהו מבלי ששמה לב. "אוי אני נורא מצטערת!" היא מיהרה לומר, ואז הביטה במי היא נתקעה, וראתה שזו אנה, השכנה שלה מימול. "את בסדר אנה?" שאלה. אנה חייכה "כן אני בסדר גמור. אז מה נשמע ליאן?" "אני סבבה" אמרה בחיוך ושוב לא יכלה להתפעל מיופיה המרהיב של אנה. "היי אנה" אמרה בהפתעה "שבוע שעבר לא היו לך עיניים ירוקות?" "או אם..." אמרה אנה במבוכה קלה "אלה רק... עדשות." "אהה אוקי, "משכה ליאן בכתפיה "היי , אולי באלך ללכת לפארק?" "טוב." אמרה אנה "בואי נלך." אמה וליאן בילו צהרים מהנים מאוד בפארק, כולל קרב מים בלתי מתוכנן. כשחזרו הביתה, נהייתה ליאן לפתע צמאה .
"היי אפשר רגע לשתות אצלך?" שאלה את אנה "אין לי כח סתם להיכנס הביתה." "כן בסדר." אמרה אנה "בואי." הם נכנסו לחצרם של משפחת טורן, אנה פתחה את הדלת, אך לפני תנכנסו דחפה את ראשה לבית וצעקה : "אני מביאה את ליאן! השכינה ממול. עכשיו בואי" אמרה לליאן והן נכנסו לביתה. ביתה של אנה היה דיי מוזר לדעתה של ליאן, ולפתע היה נדמה לליאן שהיא שמעה רעש של רהיטים נגררים המקומה העליונה של הבית.
הן נכנסו למטבח ושם קיבלה את פניהם אמה של אנה, ליז. "שלום ליאן! מה שלומך." "אני בסדר." ענתה ליאן. וקיבלה את כוס המים שאנה נתנה לה "תודה ". אחרי ששתתה מספיק הביטה סביב, אביה של אנה בדיוק חזר עעם אחיה הקטן מהבריכה . "הו שלום ג'וני." חייכה אליו ליאן אבל ג'וני הקטן רק פער עיינים ושאל: "מה היא עושה פה אמא? היא מוג-" אך אנה רצה אליו וסתמה לו את הפה עם כף ידה. "אל תתיחסי אליו ליאן," חייכה אנה "הוא סתם מקשקש לעצמו." "כן. טוב באמת אני צריכה ללכת, גברת לארק תתפלץ עם אני לא אהיה בבית עכשיו." אמרה ליאן "ביי" "ביי, היה ממש כיף." אמרה אנה וחייכה. ליאן יצאה מביתה של אנה והכה לאט לביתה שלה.
אנה הביטה בחלון עד שראתה את דלת מספר 13 נסגרת ואז נאנחה ופנתה לאימה.
"היא ילדה ממש נחמדה." אמרה "אבל לא ידעתי שלהיות עם מוגלגים זה עד-כדי-כך מסובך..." "כן אבל זה לא בלתי אפשרי." אמרה אימה בחיבה. "וג'וני הגיע הזמן שתלמד לשמור על הפה שלך, כמעט עשית טעות איומה." "טוב טוב מצטער.." אמר בפרצוף חמוץ והלך להיתקלח. "טוב אל תיהיי איתה יותר מדי." אמרה אימה "כלומר מבחינתי אין לי בעיה שתיהיו חברות הכי טובות, אבל היא עלולה לשאול הרבה שאלות כשתלכי להוגוורטס לא?" "כן את צודקת אמא" אמרה אנה באנחה "טוב אני הולכת לשלוח לסאלי מכתב." "תמסרי לו שאני אוהבת אותו ושלא ישכח ללבוש גרבים כשהוא עובר בלילה בגרינגוטס." "בסדר." אנה עלתה לחדרה והתיישבה ליד השולחן נאנחת. 'ליאן, חבל שאת לא אחת משלנו. יש לך דמיון כזה פורה והיית יכולה להיות מכשפה מדהימה'. אני מקווה שאהבתם, כמה תגובות והמשכתי=]