מה קורה ילד-כוכב?

הוא גם נורא טוב בלהכין קרפים ב-2 לפנות בוקר.

הם עזבו את בית הקפה לפני מספר שעות. בהתחלה זה היה כדי ללכת לרקוד ואז לשתות ולבסוף רק ללכת ולדבר. וכעת שניהם כבר שיכורים ומורעבים, אך לאף אחד מהם לא התחשק להזמין ג׳אנק פוד גם אם זו הייתה האופציה היחידה שפתוחה בשעה כה מאוחרת.
רמוס הציע שהם יעלו אל דירתו אשר נמצאת בדיוק מעבר לפינה, אך לפני כן הוא הזהיר את סיריוס שהוא ממש לא שף.

״אני יותר ההפך משף, אוכל נוטה לרוב להתפוצץ כשאני מתקרב אליו יותר מדי. אבל יש לי שאריות נזיד הודי שחבר שלי הביא אתמול.״

סיריוס צחק ״אז יש לך מזל שאני כן!״

״יש לי מזל שאתה מה?״

״שף, טוב לא בדיוק. אבל יש לי בית קפה עם מאפיה קטנה אז אני יודע להתמצא דיי טוב במטבח.״

רמוס בהה בסיריוס בעיניים פעורות. הם דיברו כמעט ללא הפסק מאז תשע בערב אבל מקצועו של סיריוס מעולם לא עלת כנושא שיחה. רמוס תהה לרגע האם זה אמור להדאיג אותו? האם כדאי שהוא יחשוב שוב על להזמין את הגבר הזה לדירה שלו כשהוא אפילו לא ידע מה המקצוע שלו עד לפני כחמש שניות?

לבסוף, המוח שלו לא מצא שום דבר חוץ מהעובדה שהם רעבים, סיריוס כביכול ״יכול לבשל״ והוא מוכן לבשל גם בעבור רמוס, אז למה לא. לאחר עוד סקירה מופלאה מוחו של רמוס מחליט שלא לדעת מה בן אדם מסויים עושה למחייתו לא בהכרח מבטל את הסיכוי שהוא יהיה רוצח סדרתי.

וכך בסופו של דבר רמוס לופין מצא את עצמו אוכל קרפים ב2:27 לפנות בוקר ביום שישי בלילה (שבת בבוקר??)עם סיריוס בלאק אשר נשען כנגד רמוס על הספה בדירה שלו. ובחיי, הם היו טעימים.

רמוס זמזם בעונג כשליקק את החתיכות האחרונות של הקרפים הכי טעימים שהוא אי פעם טעם ממזלגו והתחפר אף עמוק יותר בכריות הספה.

״זה היה פשוט מעדן. לא ידעתי שיש לי בכלל ריבת פטל.״

סיריוס,אשר עדיין אכל חייך.

״זה בגלל שלא הייתה לך. וזה יותר כמו רוטב האמת, הכנתי את זה אחרי שלא הצלחתי למצוא משהו לשים על הקרפים.״

רמוס מצמץ בהפתעה. ״הכנת את קרפים וגם את הרוטב? בתירוץ העלוב שיש לי למטבח? מהכלום בערך שיש לי שם? ב-2 לפנות בוקר? איך??״ שאל רמוס בספקנות.

״מצאתי פטל קפוא במקפיא שלך, הוספתי כמה כפות סוכר ו-״

רמוס עדיין תהה איך זה יתכן שהיה משהו אכיל במקפיא שלו ,כשהוא עצמו לא זוכר מתי בפעם האחרונה הוא בכלל פתח אותו, כך שאי אפשר כל כך להאשים אותו על כך שפלט מפיו ״אוקי, לא משנה. אני יכול להשאיר אותך?״.

רמוס היה אסיר תודה על השעה המאוחרת ועל החשכה היחסית בסלון שלו אשר הסתירו את הסומק שהאדים את לחייו, כי איך שרמוס אמר את זה, הוא הבין בבהירות מבהילה שהוא דיי מחבב את סיריוס, אפילו אם הוא לא כל כך ציפה שיחבב אותו.

בהתחלה, הוא חשב עליו כ״רק פנים יפות״. לאחר השיחה שלהם בבית הקפה זה הפך במהרה ל-״פנים יפות ומצחיקות״ וכשהם הצליחו באמת לדבר אחד עם השני זה הפך ל-״פנים יפות, יפהפיות, מצחיקות,שנונות, חמודות ביותר כשהוא מחייך וחכמות.

למזלו, נראה כי הרכושניות הפתאומית שלו לא הפריעה לסיריוס מפני שהוא הניח בצד את הצלחת שלו, נשען לכיוונו של רמוס ולחש, ״אני חושב שאפשר לסדר משהו כזה״.

רמוס כמעט שכח לנשום עם כמה שפניהם היו כל כך קרובות פתאום. מבטו ירד לשפתיו של סיריוס. היא ציפה שסיריוס ינשק אותו כבר, אבל הוא לא עשה זאת. הוא רק ישב שם, מסתכל- לא, לא מסתכל- טורף את פניו של רמוס במבטו. מחכה.

רמוס לא ידע אם סיריוס מחכה להסכמתו או רק מנסה להאריך את הרגע. מה שהוא כן ידע זה שהוא רוצה קשות לנשק כבר את סיריוס. אז הוא עשה זאת.
עם יד אחת על לחיו של סיריוס, הוא סגר את המרחק בין שפתיהם, האפים שלהם התנגשו קלות. זה היה זהיר, עדין ו״אדיר״ לחלוטין.

כשפתיהם התנתקו חייך סיריוס ברכות. ״אני אשמח להזמין אותך לארוחת ערב אמיתית מתישהו.״

״אני אשמח לטעום עוד ממך--מהדברים שלך״. רמוס ניסה להציל את המשפט ברגע האחרון אבל הוא היה בספק אם הצליח. מוחו השתוי בוודאות כבר איבד כל פילטר שאי פעם היה לו והחליט להביך אותו בצורה יסודית ביותר הלילה.

סיריוס צחק. ״תבוא לבקר אותי מחר בבית הקפה שלי, יש לי משמרת מוקדמת מחר. אני בטוח שנוכל למצוא משהו שישביע את תאבונך,״ הוא חייך, נישק את לחיו של רמוס ונעלם.

במשך עשר דקות ישב רמוס על הספה עם חיוך מגוחך על פניו, עד שנזכר שאין לו את מספר הטלפון של סיריוס, או אפילו את השם של בית הקפה שלו...

הפרק הקודם		הפרק הבא