הארי גמדון הבית

"אדונילי רוצה עד צליבשר?" שאל קריצ'ר בהתלהבות את רון וויזלי.

"אני כבר מפוצץ, אבל תודה בכל מקרה."

אם הם היו גמדוני בית הם היו מבינים כמה אנחנו משקיעים והם לא אוכלים בקושי, חשב קריצ'ר בכעס ואז מיהר להכות את עצמו, כי גמדון לא יכול לחשוב מחשבות כאלה.

קריצ'ר קם מוקדם בבוקר להכין ארוחת בוקר. הידיים שלו היו בהירות וחלקות מהרגיל, אבל זה לא מנע ממנו להכין את ארוחת הבוקר! הוא שיבח את עצמו על זה ששם את ארוחת הבוקר בראש מעייניו. ואז הלך להעיר את הארי, רון והרמיוני, אבל לא ראה אותם. אבל הוא כן שמע צרחות רמות מכיוון המקלחת.

"למה! אנחנו! גמדונימים! בית!" צווחה הרמיוני.

"את בטוח בטוחה שלא אחד באפריל היום?" שאל רון.

"קודם כול,  עכשיו אוגוסט, מה הקשר אחד באפריל? ודבר שני," אמר הארי. "מי בדיוק יכול להפוך אותנו לכאלה, קריצ'ר? אף אחד לא היו היה פה." צחק בזלזול.

"למה אתה מזלזל בגמדון הבית שלך?" כעסה הרמיוני, "חוץ מזה, אני חושבת שגמדוני בית כמונו שייצגו את אלרג"ה יכול להיות מתאים לחלוטין!" היא קלטה פתאום מה היא אמרה. "יש דרך לחזור לצורה המקורית שלנו?"

"את זו שיודעת דברים כאלה," אמר רון בזעף.

בדרך כלל הם לא דיברו בצורה כזאת, אבל הם היו היום מאוד לחוצים ועל סף בכי.

קריצ'ר נעלב מהזלזול ונכנס לחדר האמבטיה. הוא בא לדבר אבל בטעות עיניו נתקלו במראה. הוא כמעט נפל מההלם.

"אתה אוכל מוות?" קפץ הארי. הוא חיפש את השרביט בכיס הלא קיים שלו. 

"זה... זה קריצ'ר. אני מניח. אם אני עדיין אני."

לפתע שם לב קריצ'ר שהוא לא מדבר בצורה הרגילה בה דיבר. זה היה קצת... מוזר. אבל לא יותר מכך שהוא אנושי. הצילו, הדבר שעליו חלם תמיד מתגשם פתאום! אם היה עוד גמדון היה מרגיש צורך להכות את עצמו על דבר כזה.

"אממ, הארי," אמר כי רצה לבדוק איזה משהו. "לך תביא לי, אממ, חלב?"

הארי, בלי לשלוט על עצמו, רץ להביא חלב. זה היה מוזר. 

"הרמיוני - להביא מיץ תפוזים סחוט טרי בכוס נקייה עם קשית כתומה ומצחייה ורודה עם נקודות לבנות." 

הרמיוני אצה להביא את הדבר המדובר.

"רון - אני רוצה כסא חוף ירוק שיכול להחזיק עד 200 קילו, פסים כתומים, אבל רק אם גנבת אותו מאישה עם שיער בלונדיני שנוהגת במכונית צהובה, ויש למכונית לפחות את אחד המספרים 4, 7 או 3." 

זה היה מאוד מהנה לנצל אותם, והוא לא ידע למה. אבל הוא תהה ממי הוא יבקש להביא לו בקבוק ששוקל 600 קילו, עם שלושה צמידים שהגיעו איתו, עם קשית מתקפלת צהובה, אבל אחד שהיה שייך לילד בן 2 וחמישה ימים בדיוק ששקל 700 קילו, ונהגו לשתות איתו משקה בגוון אינדיגו כל בוקר בשעה חמש...